Get email notifications of blog updates

Thursday, March 19, 2015

Vayikra 5775

Part I: Theory of Sacrifices
Many theories have been presented as to why we have a sacrificial system at all. As the beginning of Vayikra presents the system, I present here two major views as to the point of the system. One is that we are merely using the pre-existing worship to now worship God. The other is that the sacrifices themselves effect a change in the universe. A third source, the Meshekh Chokhma, tries to use a reconciliation of these two to create a robust dual system of sacrifices.  
ויקרא פרשת ויקרא פרק א
Leviticus Chapter 1
(ב) דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי־יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיקֹוָק מִן־הַבְּהֵמָה מִן־הַבָּקָר וּמִן־הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶם:
(2) Speak to the children of Israel and say to them, “A person, when he sacrifices from among you a sacrifice to Hashem, from the cattle or the flock you shall offer your sacrifices.”

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק לב
The Guide to the Perplexed, Part 3, Chapter 32
Moses Maimonides, 12th Century Egypt
And that is that it is impossible to go from one extreme to another suddenly. Therefore, it is impossible according to the nature of a person that she suddenly put aside everything in which she is accustomed.
והוא שא"א לצאת מן ההפך אל ההפך פתאום, ולזה א"א לפי טבע האדם שיניח כל מה שהרגיל בו פתאום.
And when Hashem sent Moses our teacher, peace unto him, to send him a kingdom of priests and a holy nation according to the thoughts of the the Blessed One, as is written and explained, “You were shown to know that Hashem is the God,” (Deuteronomy 4:35), and, “Know today and return,” (Deuteronomy 4:39)
וכאשר שלח השם מרע"ה לתתנו ממלכת כהנים וגוי קדוש בידיעתו ית' כמ"ש ובאר אתה הראת לדעת וגו', וידעת היום והשבות וגו',
And to be given to His service, as it says, “To serve Him with all of your hearts,” (Deuteronomy 11:13). And he said, “And you shall worship Hashem your God,” (Exodus 23:25). And he said, “And Him you shall worship,” (Deuteronomy 13:5).
ולהנתן לעבודתו כמ"ש ולעבדו בכל לבבכם,
ואמר ועבדתם את ה' אלהיכם, ואמר ואותו תעבודו,
And it was the well known custom of the entire world such that they then had a tendency in it - and it was the general worship they [the Israelites] has grown up on - was to sacrifice types of animals in those temples in which they had erected images to bow to them and to burn incense before them.
והיה המנהג המפורסם בעולם כלו שהיו אז רגילין בו והעבודה הכוללת אשר גדלו עליה,להקריב מיני ב"ח בהיכלות ההם אשר היו מעמידים בהם הצלמים ולהשתחות להם ולקטר לפניהם,
And the public face of worship was then men given to the worship of those temples made for the sun, the moon, and the stars - as we explained.
והעובדים הפרושים היו אז האנשים הנתונים לעבודת ההיכלות ההם העשויים לשמש ולירח ולכוכבים כמו שבארנו,
And in His created wisdom and plan He did not decree about his creations -  in His commanding them - to put aside all of these types of worship and to neglect them. For then it would be something the heart could not accept, for it is in the nature of a person to tend always towards the accustomed.
לא גזרה חכמתו ותחבולתו המבוארת בכל בריאותיו שיצונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולבטלם, כי אז היה מה שלא יעלה בלב לקבלו, כפי טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל,
This would be like if a prophet came in our time calling us to the worship of Hashem and saying, “Hashem commanded you to no longer pray to him, nor fast, nor request salvation in trying times. Rather, have your worship be thought without actions.”
והיה דומה אז כאלו יבא נביא בזמננו זה שיקרא לעבודת השם ויאמר השם צוה אתכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תבקשו תשועתו בעת צרה, אבל תהיה עבודתכם מחשבה מבלתי מעשה,
And for this Hashem left these types of worship and copied that which had been [directed] towards [His] creations and to images in complete untruth to His name, may it be blessed. And He commanded us to do these things for Him, may He be blessed, and commanded us to build Him a sanctuary, “Make for Me a sanctuary,” (Exodus 25:8), and that the altar should be in His name, “And altar of earth you shall make for Me,” (Exodus 20:20). And the sacrifice should be for Him, “A person, when he shall bring from among you a sacrifice to Hashem,” (Leviticus 1:2). And that they should bow and burn incense in front of Him.
ומפני זה השאיר השם מיני העבודות ההם והעתיקם מהיותם לנבראים ולעניינים דמיוניים שאין אמתות להם לשמו ית', וצונו לעשותן לו ית', וצוונו לבנות היכל לו, ועשו לי מקדש, ושיהיה המזבח לשמו, מזבח האדמה תעשה לי, ושיהיה הקרבן לו, אדם כי יקריב מכם קרבן לה', ושישתחוו לו ושיקטירו לפניו.
And He warned against doing anything from one of these matters or actions except to Him, “One who sacrifices to [other] gods will be destroyed,” (Exodus 22:19), “For you shall not bow to another god,” (Exodus 34:14).
והזהיר מעשות דבר מאלו העניינים והמעשים לזולתו, זובח לאלהים יחרם וגו', כי לא תשתחוה לאל אחר
Maimonides argues that we are required to make sacrifices because that was the method of worship when the Torah was given, and to make the Torah’s method palatable to the Israelites was to redirect the customs of their milieu - praying to idols or creations of God’s such as the sun and stars - towards God. He compares it to getting rid of the form of worship in his and our day of praying with words. In a piece I did not present, he argues that our form of worship is actually closer to the ideal than is the sacrificial form of the Temple.


רמב"ן ויקרא פרשת ויקרא פרק א
Ramban, Commentary to Leviticus Chapter 1
Moshen Nachmanides, 13th Century Spain
Behold, Noah, when he exited the ark with his three sons, there was no Chaldean or Egyptian sacrificing to God, but it [Noah’s sacrifice] was good in Hashem’s eyes, and it is said about it, “And Hashem smelled the pleasing smell (Genesis 8:21). And due to it, he said “in his heart, ‘I will no longer continue to curse the land due to man,’” (ibid.). “And Hevel also brought from the first born of his flock and their suet, and God paid attention to Hevel and his offering,” (Genesis 4:4). And there was not yet in the world a tiny bit of idolatry at all.
והנה נח בצאתו מן התיבה עם שלשת בניו אין בעולם כשדי או מצרי הקריב קרבן וייטב בעיני ה' ואמר בו (בראשית ח כא) וירח ה' את ריח הניחוח. וממנו אמר אל לבו לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם (שם). והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו (שם ד ד), ולא היה עדיין בעולם שמץ ע"ז כלל.
And Bil’am said, “The seven altars I arranged, and I offered a bull and ram on the altar,” (Numbers 23:4). And his thought process was not to, through it, contradict evil beliefs, and he was not commanded as such. Rather, he did as such to draw near to the God so that the Word would fall upon him.
ובלעם אמר את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח (במדבר כג ד), ואין דעתו עתה לשלול ממנו אמונות רעות, ולא נצטוה בכך, אבל עשה כן לקרבה אל האלהים כדי שיחול עליו הדבור.  
Ramban argues that our earliest, non-idolatrous ancestors sacrificed to God without any outside influences, yet God seems to desire the sacrifices. This is troublesome to Rambam’s theory.

And the language of the sacrifices is, “My sacrifice of My food for My fires, a pleasing scent,” (Numbers 28:2). And Heaven forbid that there should be no efficacy in them and desire, but only the negation of idolatry from the thoughts of idiots.
ולשון הקרבנות את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי (שם כח ב), וחלילה שלא יהא בהם שום תועלת ורצון רק שוללות ע"ז מדעת השוטים:
The language of God’s acceptance of sacrifices is language of actual desire.

And it is more fitting to hear the reason that they say about them [the sacrifices], that since the actions of a person are completed through thought, speech, and action, Hashem commanded that when one sins he should bring a sacrifice, rest his hands on it opposite the action, confess with his mouth opposite the speech, and burn in fire the innards and the kidneys which are the vessels of thought and desire, and the legs opposite the hands and feet of a person which perform all of his labor. And one throws the blood on the altar opposite the blood in his soul, so that a person considers all of these, for a sin to his God is in his body and soul. And it would be fitting for him to pour his blood and burn his body were it not for the kindness of the Creator who took from him in exchange and this sacrifice atoned. For its blood was in place of his blood, a life for a life, and the heads of limbs opposite the heads of his limbs. and the portions [to the priests] to sustain with them the teachers of Torah that they will pray for him.  
ויותר ראוי לשמוע הטעם שאומרים בהם, כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה, צוה השם כי כאשר יחטא יביא קרבן, יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה, ויתודה בפיו כנגד הדבור, וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה, והכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו, כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלהיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמ ותחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו, והמנות להחיות בהן מורי התורה שיתפללו עליו.
Ramban says the more appropriate explanation is that which most people accept. This explanation seems to have each part of the sacrifice have a heavenly echo from the part of a person which committed the sin.

And the regular [daily] sacrifice is so that the public will not decay from sinning regularly. And these matters are acceptable and draw the heart like words of homily.
וקרבן התמיד, בעבור שלא ינצלו הרבים מחטוא תמיד.ואלה דברים מתקבלים מושכים את הלב כדברי אגדה:
Nachmanides’ rejects Maimonides’ idea that sacrifices are method of taking an idolatrous practice and turning it to God, instead. After all, prior to idolatry in the world there are sacrifices which God likes. He goes on to argue that each portion of the sacrifice has its own efficacy.

משך חכמה ויקרא הקדמה
Meshekh Chokhma, Commentary to Leviticus, Introduction
The early ones were divided as to the reason of the sacrifices: the Rambam said that it is to distance the heart from idolatry. And the Ramban and his supporters said that it is to draw near all the powers in the world. And this is a matter of spiritual electricity, which through the actions of the Cohen makes exaltations in different worlds, as is known.
הקדמונים נחלקו בטעם הקרבנות: המורה אמר כי הוא להרחיק לב האדם מעבודה זרה. והרמב"ן (ויקרא א, ט) וסייעתו אמרו כי הוא לקרב כל הכוחות העולמות. והוא ענין עלעקטרי רוחני, אשר בפעולות הכהן עשה גבוהות בעולמות שונים כידוע.
And perhaps one can settle [the dispute]. For sacrifices on a personal altar are only to distance idolatry from the hearts of the nation of Israel. Therefore He commanded that one burn for the sake of Heaven.
ואולי יש להכריע, כי קרבנות במה הם רק להרחיק עבודה זרה מלבבות עם ישראל, לכן צוה כי יקטירו לשם שמים.
It is not so with sacrifices in the Holy Temple. These are for sure to draw near the worlds and the connect the Heavens.. And the source for this is that which we taught at the beginning of the chapter Parah Chatat (Zevachim 113a), “There is no pleasing odor on a small personal altar.” So the sanctified stuff on a personal altar is not for the pleasing odor.  
לא כן קרבנות בית המקדש - המה ודאי לקרב העולמות ולחבר דודים. ומקור לזה הא דתנן ריש פרק פרת חטאת (זבחים קיג, א): אין ריח ניחוח בבמה קטנה. הרי דקדשי במה אינם לריח ניחוח.
And with this it is understood that which Rav Natan said, “One who vows [to abstain from something] it is like he built a personal altar (and one who fulfills it is like one who sacrificed on it),’ (Nedarim 22a). That is, the personal altar is to limit oneself from idolatry.
ובזה יובן הא דאמר רב נתן (נדרים כב, א): הנודר כאילו בנה במה (והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן). היינו שבמה היא לגדור עצמו מעבודה זרה.
But at the time when the Holy Temple was extant, he commits an evil act in protecting himself from idolatry in the building of a personal altar, for Hashem is in the palace of His holiness, and one can sacrifice in the Temple! So too, one who vows wishes to limit himself with the vow. But he adds sins, since the Torah already limited him in its warnings which enlighten the eyes. And check to see that I am correct.
אבל בזמן שבית המקדש קיים הוא עושה רשע במה שגודר עצמו מעבודה זרה בהא דבונה במה, הלא ה' בהיכל קדשו ויכול להקריב במקדש! כן הנודר,הוא רוצה לגדור עצמו בנדר, אבל הוא מוסיף פשע, שכבר גדרתו התורה באזהרותיה המאירות עיניים. ודו"ק.
The Meshekh Chokhma tries to reconcile the two ideas. The Rambam’s theory that sacrifices are an adaptation of idolatrous practices to turn us from idolatry to God he applies to the personal altars which were constructed individually before the time of a permanent place for national sacrifices and came back at various times when not such place existed. He applies Nachmanides theory that sacrifices actually accomplish something mysterious in the Heavens in exchange for our sins he applies to the house of mystery itself, God’s fixed, communal home of holiness. Since sacrifices on personal altars are forbidden during the existence of the Temple, he explains how his theory extends to that prohibition.

For the interested person, the Meshekh Chockhma continues by using his theory to explain various pieces of Talmud. It really makes for wonderful learning if you have the chance and the skill.
Part II: Moshe’s Confusing the Matter
This week is parashat ha’chodesh, the portion read on the Shabbat on or right before the month of Nisan. In it is the command to put the blood of the pesach sacrifice on the doorposts and lintel so that God will pass over our houses. While God mentions the doorposts before the lintel, Moshe repeats the command to Israel with the opposite order. The Kli Yakar presents three explanations which I quite enjoyed.
שמות פרשת בא פרק יב
Exodus Chapter 12
(7) Then they will take from the blood and put it on the two doorposts and on the lintel on the houses that they will eat it [the Pesach sacrifice] in them.
(ז) וְלָקְחוּ מִן־הַדָּם וְנָתְנוּ עַל־שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל־הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר־יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם:
This is God’s command to Moshe.
שמות פרשת בא פרק יב
Exodus Chapter 12
(22) Then you shall take a bundle of hyssop and dip them in the blood which is in the basin, and dab the lintel and the two doorposts with the blood that was in the basin; and you should not exit from the door of your house until morning.
(כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר־בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל־שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן־הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח־בֵּיתוֹ עַד־בֹּקֶר:
Moses retells the sprinkling of blood on the doorposts and lintel, but switches the order to lintel and then doorposts.

כלי יקר שמות פרשת בא פרק יב
Kli Yakar, Commentary to Chapter 12
Shlomo Ephraim Luntschitz, 16th Century Prague
And Moshe switched the order… and according to the Midrash it is possible to say that when the Holy One, blessed be He said to Israel, “Return to Me,” (Mal’akhi 3:7) first and afterwards, “I will return to you,” (ibid.), the congregation of Israel responded that there is not enough power among us to return first. Rather, You should initiate, as it says, “Return to us, Hashem,” (Eicha 5:21) and after that, “Let us return,” (ibid.).
ומשה הפך הסדר… ועל דרך המדרש (איכה רבתי ה כא) נוכל לומר כי אמרו שהקב"ה אמר לישראל (מלאכי ג ז) שובו אלי תחילה ואחר כך אשובה אליכם וכנסת ישראל משיבה אין בי כח לשוב תחילה אלא אתה תהיה המתחיל שנאמר (איכה ה כא) השיבנו ה' אליך ואחר כך ונשובה,
And in this manner it will be explained that the lintel [which has the Hebrew root שקף] is towards Hashem, may He be blessed, Who is above everything, as it is said, “For He gazes [root שקף] from His high place of holiness.”
ועל דרך זה יפורש המשקוף כלפי ה' יתברך עליון על כל, כמה דאת אמר (תהלים קב כ) כי השקיף ממרום קודשו,
And the two doorposts which hold up the lintel are for the merit of the forefathers and foremothers, as it says, “The God of forever is a resting place, and below are the arms of the world,” (Deuteronomy 33:27). For the forefathers are beneath the mystical world, and they are the arms of the [physical] world. Therefore, the Holy One, blessed be He, was distributing honor to those who fear Him and had them put [the blood] on the two doorposts first, and after on the lintel. Saying that the righteous children of the forefathers and foremothers will be the initiators.
ושתי המזוזות המחזיקים המשקוף היינו זכות אבות ואמהות, כמו שנאמר (דברים לג כז) מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם, כי האבות מתחת למרכבה והם זרועות עולם, לכך אמר הקב"ה כחולק כבוד ליראיו ונתנו על שתי המזוזות תחילה ואחר כך על המשקוף, לומר שהצדיקים בני אבות ואמהות יהיו המתחילים,
And Moshe said, “You shall.. dab the lintel,” first for it is not for the upright to begin.
ומשה אמר והגעתם אל המשקוף תחילה כי אין בנוכח להתחיל:
And there are those who say that it is per the commentary of Rashi on Song of Songs (7:2) that Israel praises the Holy One, blessed be He, from above to below, and the Holy One, blessed be He counts their praises from below to above.
ויש אומרים, שהוא על דרך שפירש רש"י בשיר השירים (ז ב) שישראל מקלסים להקב"ה מלמעלה למטה והקב"ה מונה קילוסם מלמטה למעלה,
Therefore, the Holy One, blessed be He, preceded the doorposts to the lintel to say that the abundant blessing rises from below, for the righteous add power to the might of above.
על כן הקדים הקב"ה המזוזות למשקוף לומר שהשפע עולה מלמטה כי הצדיקים מוסיפין כח בגבורה של מעלה,
However, due to the glory, Moshe preceded the lintel to the doorposts to say that the abundant blessing comes down from above to below, for this is a the way of honoring Hashem, may He be blessed.
אמנם מפני הכבוד הקדים משה המשקוף למזוזות לומר שהשפע יורד מלמעלה למטה כי זה דרך כבוד אל ה' יתברך.
And if you want to say that the two doorposts are compared with Moshe and Aharon, this will also bring the correct result, since the Holy One, blessed be He, distributed honor to them, and they distributed honor to Hashem, may He be blessed.
ואם נפשך לומר ששתי המזוזות כנגד משה ואהרן יבוא גם כן אל נכון, כי הקב"ה חלק להם כבוד והם חלקו כבוד אל ה' יתברך:

Part III: Chametz for Sale
Here the Arukh Hashulchan explains the delicate balance of selling our chametz to a non-Jew before pesach. On one hand, we have to treat it like a real sale. However, we also know that it will be bought back at the end of the holiday. He goes on to explain some of his local customs in dealing with this sale.
ערוך השולחן אורח חיים סימן תמח
Arukh Hashulchan, OC 448
Article 17
These are the words of our Rabbi, the Beit Yosef in article 3: “Chametz of a Jew extant through pesach is forbidden from benefit, even if he left it accidentally or through an uncontrollable situation. But if he sold it or gave it to a non-Jew outside of his house before pesach, even though the Jew sells it to him and knows he will not touch it at all, just guard it for him until after pesach and return and give it to him, it is permissible. But as long as he gave it to him as a real gift without any conditions, or he sells it to him through a final sale for a small amount. But a present on the condition to return it is not effective.”

And the crux of his intention is that even if the buyer understands that this sale is subterfuge, and the Jew only does it to escape the prohibition of chametz, nonetheless if the sale fits the Torah’s rule we have no issue with it.
סעיף יז
וז"ל רבינו הב"י בסעיף ג' חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אפילו הניחו שוגג או אנוס ואם מכרו או נתנו לכותי שמחוץ לביתו קודם הפסח אע"פ שהישראל מכירו ויודע שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו מותר ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט אבל מתנה על מנת להחזיר לא מהני עכ"ל

ועיקר כוונתו דאפילו אם גם הקונה מבין שמכירה זו הערמה היא ואינו עושה הישראל אלא כדי להנצל מאיסור חמץ מ"מ אם המכירה היא כדין תורה לית לן בה:
Article 19
And if the chametz is plentiful, such that it is impossible to take it out of his house, he should sell him [the non-Jew] the room where the chametz is located...
סעיף יט
ואם החמץ הרבה מאד שא"א להוציאו חוץ לבית ימכור לו החדר שהחמץ מונח בו [מג"א שם]...
Article 23
It is obvious that the chametz needs to sit in a place where the purchaser can enter on his own. For if he cannot enter, and the key sits in the Jew’s hand, then this is but subterfuge. And therefore, they wrote that one needs a giving of the key. And in the early generations this was the practice. However, now this is not at all possible, for it is well known that the main chametz we have is hard liquor and beer, and they are under the purview of the State, and it is not permissible to give to another.








But truthfully, this does not prevent [the sale], for it is only when the intention is to hide the key from him. And further, by their laws it is possible to get ahold of it without the giving of a key. Further, the great ones wrote that the objection is only at the time of the sale, but afterwards, if one closed or left a lock it is permissible, though it is not proper to do as such. But if he did so unintentionally towards the purchaser, for sure there is no objection, for giving the key does not make the sale.







And our practice is to appoint in this manner to say to the non-Jew to whom one sold the chametz, or to the non-Jew who works in his home and is thought of as the worker for the purchaser, “See that the key sits in such and such a place. And anytime you want to take the chametz, take from here the key and go and take, and return the key to this place so it will not be lost.”





And in the place that the chametz sits, place there some pots and other necessities for him during pesach. And then the non-Jew will come there - or one of his household - to take some pot or necessity. As long as the non-Jew will not steal it....

סעיף כג
דבר פשוט הוא שהחמץ צריך להיות מונח במקום שהקונה יכול ליכנס לשם מעצמו [ט"ז סק"ד ומג"א סק"ד] דאם לא יכול ליכנס והמפתח יהיה ביד הישראל אינו אלא הערמה בעלמא ולכן כתבו שצריך מסירת המפתח [שם וב"ח] וכך נהגו בדורות הקודמים האמנם עתה א"א זה בשום פנים כידוע וביותר בהיות שעיקרי החמץ שלנו הם יי"ש ושכר והם תחת השגחת הממשלה וא"א למוסרו ליד אחר

אך באמת אין זה עיכוב כלל דדווקא כשעושה בכוונה כן להסתיר ממנו המפתח ועוד דבדיניהם יכול להחזיק בו אף בלא מסירת המפתח [ח"י ובאה"ט סק"ח] ועוד כתבו הגדולים דהקפידא הוי רק על שעת המכירה אבל אח"כ אם סגר או הניח חותם מותר [ח"י סקי"ד ומק"ח סק"ח] רק שאינו נכון לעשות כן אבל אם עושה שלא בכוונת נגד הקונה וודאי אין קפידא דמסירת המפתח אינו קניין

ונהגנו לצוות באופן זה לומר להאינו יהודי שמכר לו החמץ או להא"י שבביתו העוסק בהעסק והוא נחשב כפועלו של הקונה כמ"ש ראה שהמפתח מונח כאן וכאן ובכל עת שתרצה ליטול החמץ תטול מכאן את המפתח ותלך ותטול ותשיב המפתח למקום זה כדי שלא יאבד

ובהמקום שמונח שם החמץ יהיו שם איזה כלים ואיזה חפיצים הצריכים לו בימי הפסח וכשילך הא"י ילך גם הוא או אחד מבני ביתו לשם ליטול איזה כלי או איזה חפץ וממילא שהא"י לא יגנוב...

There seems to be a local law in his day of government control on alcohol which limited sales between people. Also, there seems to be some local control of house entry as well. Also, they seem to give the non-Jews a reason to actually enter the house outside of the chametz to make the sale of the location seem more real.

No comments:

Post a Comment