Get email notifications of blog updates

Thursday, March 12, 2015

Vayakhel Pekudei 5775

Part I: Thirty Nine Principal Melachot
There seems to be a tradition going back to Sinai that there are thirty-nine primary categories of forbidden labors. The derivation, however, is rather unclear, so the Jerusalem Talmud brings many traditions as to how our Rabbis derive this. The word for these labors is melacha [מלאכה], which is melachot [מלאכות] in plural and in connected form melechet [מלאכת]. There is more here on the process by which our Rabbis connect an ancient tradition back to ancient texts than any great lessons to learn about Shabbat in particular.

שמות פרשת ויקהל פרק לה
Exodus Chapter 35
(1) Then Moses assembled all of the congregation of the children of Israel and said to them, “These are the things that Hashem commanded to perform them.
(א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת־כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָם:
(2) “Six days melacha will be done and on the seventh day, it will be holy to them; a great Shabbat for Hashem; anyone who performs melacha on hit shall die.”
(ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק כָּל־הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:

משנה מסכת שבת פרק ז, משנה ב
Mishneh, Tractate Shabbat, Chapter 7, Chapter 2
The principle melachot are forty minus one...
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת...
Why the Mishneh does not just say “forty” is interesting itself, but is not addressed here.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבת פרק ז, הלכה ב

Jerusalem Talmud, Tractate Shabbat, Chpater 7, Halacha 2
The Torah only specifically names a few categories of מלאכה, so while there seems to be a deep tradition of 39 categories, its connection to the Torah is unclear.
The principle melachot are forty minus one. From where [do we get] the forty melachot from the Torah?
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מניין לאבות מלאכות מן התורה
By my count, מלאכה appears 34 times, and in a form including suffixes [מלאכתו or מלאכתך] another 7 times. Neither quite adds up to 39.
Rebbi Shmuel bar Nachman in the Name of Rebbi Yonatan: paralleling the forty minus one times [the word] “melacha” is written in the Torah.
ר' שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן כנגד ארבעים חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה.
Now we must figure out how this tradition adds up. The first suggestion, that the use of מלאכות in plural may count as two is odd, since the plural form never appears in the Torah.
They asked in front of Rav Acha, “Are all those [places] where ‘melachot’ is written [counted] twice?” Said Rebbi Shiyen, “Rebbi Acha is fluent in all of the Torah and never found such a thing written.
בעון קומי רב אחא כל הן דכתיב מלאכות שתים. א"ר שיין אשגרת עיינה דרבי אחא בכל אורייתא ולא אשכח כתיב דא מילתא
We reformulate the question asked in front of Rebbi Acha to a question about perhaps we should not count two sources where melacha shows up with suffixes: מלאכתו and מלאכתך. They were not asking about the plural of melacha but two cases of melacha showing up.
The question was this matter: Is “Then he [Joseph] came home to do his melacha” (Genesis 39:11) with them? Is “Then God completed on the seventh day His melacha that He performed,” (Genesis 2:2) with them?
בעיא דא מלתא [בראשית לט יא] ויבוא הביתה לעשות מלאכתו מנהון. [בראשית ב ב] ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה מנהון.
Rebbi Shimon lists the last use of the word melacha in the Torah as completing the enumeration. It is still unclear which previous 38 uses he was counting.
Rebbi Shimon son of Yochai taught, “‘Six days you shall eat matzah and on the seventh day it will be a ceasing for Hashem your God; you shall not do melacha,’ (Deuteronomy 16:8). This comes to complete the forty minus one melachot which are written in the Torah.”
תני רבי שמעון בן יוחאי [דברים טז ח] ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה. הרי זה בא להשלים ארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה.
I did not perform this count.
Rebbi Yose son of Rebbi Bon in the name of Rebbi Shmuel son of Nachmani, “Paralleling the forty minus one times it is written regarding the Tabernacle, ‘avodah’ [meaning work or service] and ‘melacha.’”
רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי שמואל בר נחמני כנגד ארבעים חסר אחת פעם שכתוב במשכן עבודה ומלאכה.
This derivation is enigmatic, but we will see the next piece will clarify it. Importantly, the Torah’s use of אלה (these) instead of זה (this) and דברים (things) instead of דבר (thing) is significant.
Said Rebbi Yose son of Chaninah, “‘This is the thing’ is not written. ‘These are the things [eleh ha’devarim]. From here come the principal and supplementary [forbidden melachot].
א"ר יוסי בן חנינא זה הדבר אין כתיב כאן אלא [שמות לה א] אלה הדברים דבר דברי דברים מיכן לאבות ולתולדות.
The word אלה numerically adds up to one plus thirty plus five, which is 36. So we are three short. Then, playing with the word devarim which is the plural, the singular is one, the plural is two, so together (even though only the plural appears) they make three. So we have 39.
Rebbi Haninah of Tzippori in the name of Rebbi Abahu, “Aleph [the letter] is one. Lamed is thirty. Heh is five. ‘Thing’ is one. ‘Things’ are two. From here are the forty minus one melachot that are written in the Torah.
רבי חנינא דצפורין בשם ר' אבהו אל"ף חד. למ"ד תלתין. ה"א חמשה. דבר חד. ודברים תרין. מיכן לארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה.
Here we see just using the word אלה, but swapping the ה for a ח gets us the right number. This is not an unusual switch, and both are gutturals and look similar. They might have been pronounced similarly in Caesaria, though some linguists might set me right on this.
Our Rabbis in Caesaria say, “From its place nothing is lacking. Aleph is one. Lamed is thirty. Chet is eight.” Our Rabbis were not held back from expounding [without differentiation] between heh and chet.
רבנן דקיסרין אמרין מן אתרה לא חסרה כלום. אל"ף חד. למ"ד תלתין. ח' תמניא. לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף מט עמוד ב
Babylonian Talmud, Tractate Shabbat 49b
They again sat and asked them, “That which we taught that the principal melachot are forty minus one, [to] parallel what?”
הדור יתבי וקמיבעיא להו: הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי?
Said to them Rebbi Chanina son of Chama, “Parallel to the works of the Tabernacle.”
אמר להו רבי חנינא בר חמא: כנגד עבודות המשכן.
Said to them Rebbi Yonatan son of Rebbi Elazar, thus said Rebbi Shimon son of Rebbi Yose son of Lekonya, “Parallel to [the appearances] of melacha, melachto, and m’lekhet in the Torah: forty minus one.
אמר להו רבי יונתן ברבי אלעזר כך אמר רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא: כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה - ארבעים חסר אחת.

חידושי הרשב"א מסכת שבת דף מט עמוד ב
Novellae of the Rashba, Tractate Shabbat, 49b
Shlomo ben Aderet, 13th century Spain

“Parallel to the works of the Tabernacle.” Rabbenu Chananel explained that melacha and melachot are written sixty-one times in the Torah.
כנגד מלאכה ומלאכות שבתורה ארבעים חסר אחת. פירש ר"ח ז"ל שכתובין בתורה מלאכה ומלאכות ששים ואחת,
In describing God’s resting on Shabbat in va’yechulu, the term is used three time.
Subtract from these the three times melacha is written in va’yechulu, for these are not commandments,
טול מהם שלשה מלאכות דכתיבי בויכלו שאינן צווי,
These are cases, dealing with previously performed melacha
and the four times it says about them, “You performed,” “He performed,” and “Was performed.”
וארבעה שכתוב בהן ועשית ויעש תעשה
Here Jacob tells Esau he will be travelling slowly, based on the pace of his melacha, which seems to mean his cattle.
“And according to the gait of the melacha which is before me,”
ולרגל המלאכה אשר לפני,
The phrase is used to indicate only the work forbidden on holidays, not all that is forbidden on Shabbat.
And the fourteen times that is written about them “all melekhet of work.”
וארבעה עשר שכתוב בהן כל מלאכת עבודה
Which brings us to 61-21 = 40. We still have one too many, though we have the “forty” and lack just the “minus one.”
That is twenty one. Forty remain and among them, “Six days you shall eat matzah… you shall not do melacha.”
הרי כ"א, נשארו ארבעים ובכללם ששת ימים תאכל מצות וגו' לא תעשה מלאכה,
This is our quote of Rebbi Shimon from the Jerusalem Talmud, now making more sense.
And why this? Because they explicitly stated in the Jerusalem Talmud that [this verse] came to complete the thirty-nine melachot in the Torah.
ולמה זה כי בפירוש אמרו בתלמוד ארץ ישראל בפרק כלל גדול שבא להשלים ל"ט מלאכות שבתורה,
This explains why the Jerusalem Talmud was keen to see one of these two uses of melacha not count. Now we have a “minus one.”
And there is one who removes from these forty, “Then he [Joseph] came home to do his melacha,” (Genesis 39:11) and thirty-nine are left. And there is one who removes, “And the melacha was sufficient,” (Exodus 36:7). And according to all, thirty-nine remain.
ויש מי שהוציא מכלל אלו הארבעים ויבא הביתה לעשות מלאכתו נשארו ל"ט, ויש מי שהוציא והמלאכה היתה דים ולדברי הכל נשארו ל"ט

Part II: The Smart Get Smarter
I had an undergraduate professor who asked why elite universities only admit the elite? Should not the people most in need of education - those who do not show academic eliteness - be exposed to the best education? The texts here present one Midrashic view supporting the idea that God gives the best knowledge to those already showing high aptitude.

שמות פרשת ויקהל פרק לו
Exodus Chapter 36
(1) Then Betzalel will perform, and Aholiav and every man of wise heart - that Hashem gave to him wisdom and understanding to know and perform - all of the work of the service of the holiness according to all that Hashem commanded.
(א) וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם־לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת־כָּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה יְקֹוָק:
(2) Then Moses called to Betzalel, Aholiav, and every man of wise heart - that Hashem gave to him wisdom in his heart - [and] all whose heart excites him to approach the work to do it.
(ב) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל־בְּצַלְאֵל וְאֶל־אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל־אִישׁ חֲכַם־לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל־הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ:

שמות פרשת כי תשא פרק לא
Exodus Chapter 31
(2) See I called on the name of Betzalel son of Uri, son of Chur from the tribe of Judah.
(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:
(3) And I filled him with the spirit of God: with wisdom, with understanding, and with knowledge, and with all craft.
(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל־מְלָאכָה:

דברים פרשת וזאת הברכה פרק לד
Deuteronomy Chapter 34
(9) And Joshua son of Nun was filled with the spirit of wisdom, for Moses had laid his hands on him; then the children of Israel listened to him and performed as Hashem commanded Moshe.
(ט) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי־סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת־יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת־מֹשֶׁה:

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקהל, ב
Midrash Tanchuma, Parashat Vayakhel, 2
“And I filled him with the spirit of God: with wisdom,” (Exodus 31:3).  For he already had in him wisdom.
"ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה" (שמות לא:ג) שכבר היתה בו חכמה
To teach you that the Holy One, blessed be He, only fills with wisdom one who already has it in herself.
למדך שאין הקב"ה ממלא חכמה אלא למי שיש בו כבר,
A Roman woman asked Rebbi Yose son of Chalfta, Yeshayahu, “What does it mean that is written, “He brings wisdom to the wise,’ (Daniel 2:21). ‘To the imbeciles,’ it needs to say.”
מטרונה אחת שאלה את ר' יוסי בר חלפתא מהו שכתב יהב חכמתא לחכימין (דניאל ב:כא) לטפשים היה צריך לומר
He said to her, “My daughter, if two people come to you, one poor and one right, and they need to borrow money from you, to which one would you lend?”
She said to him, “To the rich one.”
He said to her, “And why?”
She said to him, “For if he should lose, he [still] has money to repay, but the poor person, should he lose my money, from where will he repay?”
אמר לה בתי אם יבואו אצלך שנים אחד עני ואחד עשיר והן צריכין ללות ממך ממון לאי זה מהם אנת מלוה
אמרה לו לעשיר,
אמר לה ולמה,
א"ל שאם יחסר יהיה לו ממון שיפרע אבל עני אם יאבד מעותי מהיכן יפרע
He said to her, “Your ears should hear what your lips speak. Thus, if the Holy One, blessed be He gives wisdom to imbeciles, they would sit in bathrooms, sketchy alleyways, and bathhouses and not engage in it [their wisdom]. Rather, the Holy One, blessed be He, gave it to the wise ones who would sit in the academy of the elders, in synagogues, and in study halls and engage with it [their wisdom]. Therefore it is written, ‘And I filled,’ filled the one who already has wisdom in him, “with understanding, knowledge, and with all craft.’”
אמר לה ישמעו אזניך מה שפיך מדבר כך אם היה הקב"ה נותן חכמה לטפשין היו יושבין בבתי כסאות ובמבואות מטונפות ובבתי מרחצאות ואין מתעסקין בה אלא נתנה הקב"ה לחכמים שיהו יושבין בישיבת זקנים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקין בה לכך כתיב ואמלא מלא מי שהיה בו כבר חכמה, בתבונה ובדעת ובכל מלאכה
And so you find with Joshua, “And Joshua son of Nun was filled with the spirit of wisdom,” (Deuteronomy 34:9), in that it was already in him.
וכן את מוצא ביהושע, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דברים לד:ט) שכבר היה בו
One storekeeper, when a person comes to him to purchase wine, honey, oil, or brine, when the storekeeper is intelligent,  he smells the vessels [brought by the purchaser]. If there was wine in it, he puts wine in it; so too a vessel of oil, or honey, or brine.
החנוני הזה אדם הולך ליקח ממנו יין או דבש או שמן ומורייס כשהחנוני פקח מריח בכלים אם היה של יין נותן לתוכו יין כן כלי של שמן ושל דבש ושל מורייס
And the Holy One, blessed be He, when He sees about a person that she has in her the spirit of wisdom, He fills her up; that is, “And I filled him,” with a spirit he already had.
והקב"ה כשרואה באדם שיש בו רוח חכמה ממלאו, הוי ואמלא אותו רוח שכבר היה בו.

This piece is playing on the word “מלא,” meaning “fill.” The idea seems to be based on two points. First, the word “fill” can indicate not being previously empty. Often when discussing filling a gas tank, people are talking about adding to one that already has some gas in it. The expression “top off” might be a more honest translation.

Second, the formulation of Exodus 36:1-2 can be read as Betzalel et al already having wise hearts and then God adding more.
Part III: Fast of the Firstborn
The minor tractate Sof’rim (which is not in the Talmud, though often printed with it), mentions that firstborns fast the day before Passover. Most people do not fast, instead taking part in a completion of a tractate of Talmud which requires a feast. Here the Arukh Hashulchan deals with how someone who themselves did not complete the learning may take part in that meal.

ערוך השולחן אורח חיים סימן תע
Arukh Hashulchan, OC 470
Article 2
According to the rules of tractate Sof’rim, the Tosafot, the Tur, and the Shulkhan Arukh wrote that firstborns fast on the eve of Passover, whether the firstborn of the father or the mother, for any who goes by the name “firstborn,” whether the firstborn for inheritance, like from the father, or the firstborn for the cohen, like the firstborn to the mother, fasts. For in Egypt, all the types of firstborns were killed, whether from the father or the mother, as Rashi explained on the verse, “For there was no house without death there,” (Exodus 12:30)  and even the eldest in the house was called a “firstborn...”
סעיף ב
ועל פי דברי המס' סופרים כתבו התוס' והטור והש"ע שהבכורים מתעניין בערב פסח בין בכור מאב בין בכור מאם דכל מי ששם בכור עליו או בכור לנחלה כמו מאב או בכור לכהן כמו בכור לאם מתענה דבמצרים נהרגו כל מיני בכורים בין מאב בין מאם כמו שפירש"י [שמות יב, ל] על פסוק כי אין בית אשר אין שם מת וגם גדול הבית מקרי בכור...
Article 5
For a circumcision or redemption of a son,  a firstborn may eat. There is one who wrote that only those connected to the mitzvah like the father, the sandek, the mohel, and the like. And there is one who says that one who is lenient to [permit] every person for a meal for a mitzvah has not lost.

Indeed, there have been several generations which are completely lenient about the fast of firstborns. That is, through a completion of a tractate, and not just the learning, but the firstborns gather together around the one completing and complete with him and then eat. And this has spread to all the lands, and it is unknown from where they may be lenient, if not from the side of the weakness of the generation and the great bother on the eve of Passover. And eating maror is also not good for the health. Therefore, they consider themselves as if they are unable to fast. And since [the fast] is not mentioned at all in the Gemara, and in the Jerusalem Talmud the conclusion is that one does not need to fast, and it is but a custom from tractate Sof’rim, the wise ones of the generation did not prevent this, but it requires investigation.
סעיף ה
על ברית מילה או פדיון הבן יכול הבכור לאכול ויש מי שכתב דדוקא השייכים להמצוה כמו בעל ברית וסנדק ומוהל וכיוצא בהם [מג"א] ויש מי שאומר דהמיקל לכל אדם בסעודת מצוה לא הפסיד [פר"ח]

אמנם עתה זה כמה דורות שמקילים לגמרי בתענית בכורים והיינו בסיום מסכתא ולא לבד הלומד אלא הבכורים מתקבצים סביב המסיים ומסיימים עמו ואוכלים ונתפשט זה בכל המדינות ואינו ידוע מאין להם להקל כל כך אם לא שנאמר דמפאת חלישות הדור והטורח רב בערב פסח ואכילת המרור ג"כ אינו יפה לבריאות ולכן יחשבו את עצמם כאינם יכולים להתענות ולפי שבגמ' לא נזכר כלל מזה וגם בירושלמי המסקנא דא"צ להתענות ואינו אלא מנהג ע"פ מס' סופרים לכן לא מיחו חכמי הדור בזה וצ"ע:

No comments:

Post a Comment