Get email notifications of blog updates

Friday, September 2, 2016

Parashat Re'eh 5776

Our parasha tells of person close to you who entices you to idolatry - the mesit. That person not only is to be stoned, but the Torah tells us to neither listen, have pity, nor compassion on this person. Why this person? And does the Torah really ask us to lack compassion?
דברים פרשת ראה פרק יג
Deuteronomy Chapter 13
(7) If your brother - the son of your mother - or your son or daughter, or the wife of your bosom, or your fellow who is like yourself will entice you in secret, saying, “Let us go and worship other gods that neither you nor your ancestors knew.”
(ז) כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ:
(8) From the gods of the nations that are around you, near to you or far from you, from one end of the earth to the other.
(ח) מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ:
(9) Do not consent to him nor listen to him, nor your eye have pity on him; do not have compassion nor cover up for him.
(ט) לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו:
(10) Rather you shall surely kill him; your hand should be first on him to kill him; and the hand of the entire nation after.
(י) כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה:

The Sifrei jumps into the discussion and actually says that principles from Leviticus about loving a fellow and not standing on their blood are suspended for the enticer.
ספרי דברים פרשת ראה פיסקא פט
Sifrei Deuteronomy, Piska 89
“Do not consent to him.” It follows from that it says, “You shall love your fellow like yourself,” (Leviticus 19:18), it could be you should love this one. [Therefore] the Torah says, “Do not consent to him.”
"לא תאבה לו" מכלל שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט:יח) יכול אתה אוהב לזה תלמוד לומר לא תאבה לו...
“Nor your eye have pity on him.” It follows from that it says, “Do not stand on the blood of your fellow,” (Leviticus 19:16), it could be that your are not permitted to stand on the blood of this one. The Torah says, “Nor your eye have pity on him.”
ולא תחוס עינך עליו, מכלל שנאמר "לא תעמד על דם רעך" (ויקרא יט טז) יכול אי אתה רשיי לעמוד על דמו של זה תלמוד לומר ולא תחוס עינך עליו.
“Do not have compassion.” Do not teach about him charitably.
ולא תחמול, לא תלמד עליו זכות.


The Talmud teaches us that the case of the enticer is such that a child is allowed to witness against a parent, being an exception to a child not striking their parent.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פה עמוד ב
Babylonian Talmud, Tractate Sanhedrin, 85b
Said Rabbah son of Rav Huna, and also the Tanna of the house of Rebbi Yishmael: For all cases a child cannot be made an agent against his father to strike or curse him, except for the enticer, for the Torah says, “Do not have compassion nor cover up for him.”
אמר רבה בר רב הונא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו, חוץ ממסית, שהרי אמרה תורה "ולא תחמול ולא תכסה עליו."

Rav Chaim Berlin points out that the Torah allows other violators of inappropriate actions - namely sexual prohibitions from Leviticus - may be hated, but only with the enticer does one violate a commandment by loving them (here he does not seem to have a neutral ground between love and hate).
שו"ת נשמת חיים סימן קעח
Responsa Nishmat Chayyim 178
Chaim Berlin, 19th and 20th Centuries Russia
יקשה מאי אירי' מסית הא אפילו מי שאינו מסית לע"ז אלא שראו בו דבר ערוה ג"כ מותר לשנאותו באיזה אופן שיהי',אם ראו שנים בו דבר ערוה מותרין כל ישראל לשנאותו ואם ראה בו אחד דבר ערוה מותר הוא עצמו לשנאותו, ומאי אירי' מסית,
It is difficult, why does it single out the enticer; even one who does not seduce to idolatry, but rather an inappropriate matter is seen in them, it is also permissible to hate them in any manner. If two people saw the inappropriateness, all of Israel is permitted to hate him. And if one person saw the inappropriateness in him, that person themselves may hate him. So why does it single out the enticer?
אלא ודאי מוכח דמי שראו בו דבר ערוה אע"ג שמותר לשנאותו... מכל מקום האוהבו אינו עובר בלאו.
Rather for sure one who sees in him an inappropriate matter, even though it is permissible to hate him… nonetheless, one who loves him does not violate a negative commandment.
מה שאין כן במסית דקאי עלי' בלאו.
Which is not the case with the enticer on whom a negative commandment stands.

The Akeidat Yitzchak explains that this person attempts to entice you to violate the core principle - God - upon which everything else rests. Except, this person is close to you and is the most difficult person to hate normally.
עקידת יצחק דברים שער צג (פרשת ראה)
Akeidat Yitzchak, Deuteronomy Section 93
Yitzchak Aramah, 15th Century Spain
See how motivated it is to not follow after the nature and be taken after those close to one, that you should turn to a hater and a cruel person which is against nature. And it gives as a reason that the person seeks to lead you astray from Hashem your God who took you out of Egypt. For neither love, nor compassion, nor other human attribute stands before the fear and service of the Blessed One.
ראה כמה זירז שלא לנטות אחרי טבעו ולא להמשך אחר קורבתו ושיהפוך לו לשונא ולאכזר מה שהוא כנגד טבעו ונתן הטעם כי בקש להדיחך מעל יי' אלהיך המוציאך וגו'. כי אין אהבה ורחמנות ולא שום מדה אנושית עומדות לפני יראתו ועבודתו ית'

Friday, August 26, 2016

Parashat Eikev 5776

Our parasha has a verse that begins, “All of the mitzvah,” being odd both in its singular use of mitzvah and the word “כל” meaning “all”. The Rabbis, noticing this, create a principle that to get credit for a mitzvah, you actually have to complete it. But it goes further, by giving an example from Tanach where those who finish a mitzvah are the ones who are treated as if they actually started it.
דברים פרשת עקב פרק ח
Deuteronomy Chapter 8
(1) All of the mitzvah that I command you today you shall keep in order to perform in order that you will live, multiply, and arrive and inherit the land that Hashem promised to your forefathers.
(א) כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם:

When Israel leaves Egypt, Moses begins fulfilling the oath made to Joseph to take his bones to Israel. Yet, in Joshua, when the bones are actually buried, the text claims the children of Israel took the bones.
שמות פרשת בשלח פרק יג
Exodus Chapter 13
(יט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם:
(19) Then Moses took the bones of Joseph with him, for he made the children of Israel swear, saying, “God will surely remember you and you shall take my bones from this [place] with you.”

יהושע פרק כד
Joshua Chapter 24
(לב) וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה:
(32) And the bones of Joseph that the children of Israel took up from Egypt they buried in Shechem in the portion of the field that Jacob purchased from the children of Chamor father of Shechem for one hundred coins; then it was for the children of Joseph as an inheritance.

The Torah Temimah points out that even though Moses was preventing from completing the burial of Joseph by outside factors (although perhaps his own fault), he nonetheless gets no credit.
תורה תמימה הערות שמות פרק יג
Torah Temimah, Notes on Exodus 13
Barukh HaLevi Epstein, 20th Century Lithuania and America
גמר הדבר הוא קבורת העצמות, וזה לא היה יכול משה לעשות כיון שלא נכנס לארץ...
The completion of the matter is burying the bones, and this Moses was unable to accomplish since he did not enter the land...
ומוכח מכאן דאע"פ שאין בהמתחיל כל אשמה שלא גמר כמו הכא במשה שלא גמר מפני שלא נכנס לארץ...
And it is proven from here that even though that the one who began has no fault in not completing, like here with Moses who did not complete because he did not enter the land...

The Tanchuma makes our point, but it goes further comparing the one who does not finish to Judah in his failure to properly return Joseph to his father and instead has him sold to the Ishmaelites. Judah subsequently loses his status and his wife and two sons die. This section plays a bit on the root בצע which can mean “profit,” but can also be the root uses to mean “breaking bread.”
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת עקב
Midrash Tanchuma (Warsaw edition), Parashat Eikev
Another matter: “All of the mitzvah.” If you began a mitzvah, finish all of it.
דבר אחר כל המצוה אם התחלת במצוה הוי גומר את כלה
Why? Said Rebbi Yochanan, “Anyone who began a mitzvah and afterwards another came and completed it, it is attributed to the one who completed it.”
למה? אמר רבי יוחנן כל מי שמתחיל במצוה ואחרי כן בא אחר וגמרה נקראת על שם גומרה,
From whom do you learn this? From Moses. When Israel left Egypt, what is written? “Then Moses took the bones of Joseph.” The entire nation was engaged in looting [the Egyptians] and Moses was caring for the bones of Joseph. He came and stood amongst the coffins, cried out and said, “Joseph, Joseph, the time has come that the Holy Blessed One is redeeming his children. God’s presence is holding back Israel and the Clouds of Glory are holding you back. If you reveal yourself, good. And if not, we are clear of your oath.” Immediately his coffin shook, he [Moses] took it and went. Moses was taken in the desert and did not enter the land. Israel brought the bones of Joseph into the land and buried them and the mitzvah was credited to them, as it says, “And the bones of Joseph that the children of Israel took up from Egypt they buried in Shechem.” Therefore he said to them, “All of the mitzvah.”
ממי את למד ממשה כיון שיצאו ישראל ממצרים מה כתיב? "ויקח משה את עצמות יוסף" (שמות יג) כל העם עוסקין בבזה ומשה היה מטפל בעצמות יוסף, בא ועמד בין הארונות צעק ואמר יוסף יוסף הגיעה השעה שהקב"ה גואל את בניו השכינה מעכבת ישראל וענני כבוד מעכבין לך אם אתה מגלה את עצמך מוטב ואם לאו אנו נקיים משבועתך, מיד נזדעזע ארונו נטלו והלך, נסתלק משה במדבר ולא נכנס לארץ הכניסו ישראל עצמות יוסף וקברו אותן ותלה המצוה בהן שנאמר (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, לכך אמר להם כל המצוה,
Said Rebbi Yanai, “Anyone who begins a mitzvah and does not finish it buries his wife and two children.” From who do you learn this? From Judah, as it says, “What is the profit [בצע] [if we kill our brother]?” They sat to break break. He said to them, “We kill our brother and bless?” As it says, “The one who breaks bread blesses and angers Hashem,” (Psalms 10:3). Therefore it is written, “What profit [using the root בצע for breaking bread]?” “Let us go and sell him to the Ishmaelites.” And they listened to him, for he was a king. And if he had said to them to return him to his father, they would have listened to him. Rather, he began in a mitzvah and did not finish it. Therefore one who begins a mitzvah should finish all of it.
אמר רבי ינאי כל המתחיל במצוה ואינו גומרה קובר אשתו ושני בניו, ממי אתה למד מיהודה שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו' (בראשית לז) ישבו לפרוס על הפת אמר להם הורגים אנו את אחינו ומברכים שנאמר ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים י:ג), לכך כתיב מה בצע וגו' לכו ונמכרנו לישמעאלים ושמעו לו שהיה מלך ואלו אמר להם להחזירו אל אביו היו שומעין לו אלא התחיל במצוה ולא גמרה לפיכך המתחיל במצוה יהא גומר את כלה.

The Gemara has a potentially significant difference from the midrash in Tanchuma. Instead of talking about mitzvah, it uses the word דבר meaning anything. It really stresses the idea that people need to finish what they start.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד ב
Babylonian Talmud, Tractate Sotah 13b
Texts challenge one another. It is written, “Then Moses took the bones of Joseph with him.” And it is written, “And the bones of Joseph that the children of Israel took up…”
קשו קראי אהדדי, כתיב: ויקח משה את עצמות יוסף עמו, וכתיב: ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל וגו'!
Said Rebbi Chama son of Rebbi Chaninah, “Anyone who does something and does not finish it, and another comes and finishes it, the text considers the one who finished as if he did it.”
א"ר חמא בר' חנינא: כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו, מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו.
Rebbi Elazar says, “They even remove him from his greatness, as is written, ‘And it was at that time that Judah descended.’” Rebbi Shmuel son of Nachmani said, “He even buries his wife and children, as is written, ‘Then bat Shua the wife of Judah died…’ And it is written, ‘Then Er and Onan died.’”
רבי אלעזר אומר: אף מורידין אותו מגדולתו, דכתיב: ויהי בעת ההיא וירד יהודה. רבי שמואל בר נחמני אמר: אף קובר אשתו ובניו, דכתיב: ותמת בת שוע אשת יהודה וגו', וכתיב: וימת ער ואונן.

Friday, August 19, 2016

Parashat Va'Etchanan 5776

Some of my favorite verses are in this week’s parasha which describe how impressed the other nations will be by us if we follow the Torah. However, clearly this has not always been the case. In many cases our following Torah has led to be derided by the other nations. So how do we reconcile this? Below is a piece from the Rashba which gives a perspective I rather like. In it he seems to imply that if we do a good job at the parts of the Torah that do make sense to the other nations then they will come to assume the parts of the Torah that do not make sense only do not because they have not yet been figured out.

דברים פרשת ואתחנן פרק ד
Deuteronomy Chapter 4
(6) You shall keep them and perform them, for that is your wisdom and discernment in the eyes of the nations, that they will hear all of these statutes and they will say, only a wise and discerning people is this great nation.
(ו) וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם־חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה:
(7) For which is a great nation who has a God close to him like Hashem our God in all of our calling to Him?
(ז) כִּי מִי־גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר־לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־קָרְאֵנוּ אֵלָיו:
(8) And who is a great nation who has correct laws and statutes like all of this Torah that I give before you today?
(ח) וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר־לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם:

שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן שסח
New Responsa of the Rashba (from handwritten manuscripts) 368
Shlomo ben Aderet 13th Century Spain
That which judges claim against us, “What does it matter to the Holy Blessed One that we eat sheep and not pig, or that we wear wool and linen this on its own and that on its own and that we forbid it together.” It should be enough for us that the Blessed One commanded it and we fulfill His will. And even though our intelligence cannot grasp His wisdom, nonetheless we know in truth that He commanded us and not for nothing.
מה שבעלי הדין טוענין עלינו מאי איכפת ליה להקב"ה שנאכל את הכבש ולא נאכל את החזיר או שנלבש צמר ופשתים זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ושנאסור אותו ביחד. די לנו כי צוה הוא ית' ועשינו רצונו, ואף על פי שאין דעתנו משגת חכמתו מכל מקום ידענו באמת כי הוא צוה ולא לחנם.
And even though the evil inclination and the nations of the world challenge us to ask why, we can only perform them as we were commanded. And already the One of Blessed Name wrote for in His true Torah, that these statutes that He inscribed for us will be considered for us as an acknowledgement of the truth to wisdom and discernment, for it is written, “You shall keep them and perform them, for that is your wisdom and discernment in the eyes of the nations, that they will hear all of these statutes and they will say, only a wise and discerning people is this great nation." Here it says that by keeping the statutes it is proper to call us wise and discerning. It distinguished further and said, as such, “Only a wise and discerning nation,” to say that only we alone are wise and discerning among the nations. And this is from the perspective of comparison, for all the commandments in the Torah whose reason we grasp are built on direct and simple truth, such as charity, honoring parents, separating from robbery, praising the Blessed Holy One, and similar to those.
ואף על פי שיצר הרע ואומות העולם מקטרגים עלינו לשאול למה, אנו אין לנו אלא לעשותם כמו שצונו. וכבר כתב לנו ית' שמו בתורתו הנאמנת, כי חקים אלו שחקק לנו הם נחשבים לנו על דרך הודאת האמת לחכמה ובינה, שהרי כתוב ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, הנה שאמר כי על שמירת החקים ראוי לקרות לנו חכמים ונבונים. ועוד הפליג ואמר כן רק עם חכם ונבון, לומר שיאמרו כי רק אנחנו לבד עם חכם ונבון בין העמים. וזה מצד ההקש, כי כל מצות התורה כל שאנו משיגים טעמם הם בנויות על היושר באמת ובתמים, בצדקה וכבוד האבות והתרחק מן הגזל וההודאה לשי"ת וכיוצא באלו,
So too when we perform that which the nations in their cleverness do not grasp, from the side of comparison we may be judged as having extra discernment. And every nation whose actions are proper and pure will say, “In all that we see of them and grasp with our cleverness from their true actions, all that they do is not for nothing but for necessity. And even though we do not grasp in our cleverness a few of their actions, like separation from forbidden food and wearing forbidden mixtures, it is not due to their lack of knowledge but our lack of cleverness and their increased wisdom and discernment, for they are the wise and discerning ones.”
ג"כ כשנעשה מה שלא ישיגו העמים בשכלם, מצד ההקש יש לנו לידון בבינה יתירה, ויאמרו כל עם אשר מעשיהם ביושר ובתמים בכל מה שאנו רואים מהם ומשיגים בשכלנו ממעשיהם האמת, כל שהם עושים לא לחנם אלא לצורך. ואף על פי שאין אנו משיגים בשכלנו במקצת מעשיהם כגון הרחקת המאכלים האסורים ולבישת הכלאים, לא לגרעון ידיעתם אלא לגרעון שכלנו וליתרון חכמתם ובינתם כי כן הם החכמים והנבונים.
And they will further say as such from the perspective of miracles, and that is which they said, “For which is a great nation who has a God close to him like Hashem our God...” If so, this teaches that our Torah is from the Blessed One. For the only difference between us and them is from the perspective of the Torah and its commandments. And since it was to them from the Blessed Creator, it must all be built on the side of wisdom and discernment, for there cannot be worthless matters from Hashem the Blessed.
ועוד יאמרו כן מצד הנסיון, והוא אמרו כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו וגו', אם כן זה יורה שתורתנו מאתו ית', כי אין הבדל בינינו וביניהם רק מצד התורה ומצותיה, ואחר שהיה להם מאת הבורא ית' הכל בנוי על צד החכמה והבינה כי אין בדברי השי"ת דבר בטל.
And in approach to the statutes which seem to the foolish like empty matters, the Blessed One said, “For it is not an empty matter from you, for it is your life…” (Deuteronomy 32:47). That is which our Sages said, “For it is not an empty matter, and if it is empty, it is from you.” That is to say, if you think it is empty, it is only because your are not discerning enough to understand the basis of its secret and matters.
וכנגד החקים שיראו בעיני הסכלים כדברים רקים, אמר ית' כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם וגו' (דברים לב:מז). והוא מה שאח"זל כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם, כלומר אם תחשבו שהוא רק אינו אלא מצד שאתם אינכם נבונים לדעת עקר סודו ועניניו.

Friday, August 12, 2016

Like Days of Old: Tisha B'Av 5776

The book of Lamentations has a penultimate verse (which we also read after the ultimate one) of returning to God and renewing our days like kedem [קדם]. Often this is taken to mean like days of the past. But which days? Was there some ideal time we should be aiming for and what is it?
איכה פרק ה
Lamentations Chapter 5
(21) Return us, Hashem, to You, and we will surely return; renew our days like kedem.
(כא) הֲשִׁיבֵנוּ יְקֹוָק אֵלֶיךָ ונשוב וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:
(22) For if You have surely rejected us and been enough angry with us.
(כב) כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד:

One approach is to say that there were characters of our past who were at a better time.  The midrash Lamentations Rabbah tries to connect kedem to other verses with the same word to figure out what time period “kedem” means. The first suggestion is the first person who is put kedem to the Garden of Eden. The second uses another verse from the last chapter of Malakhi which parallels two periods in time: olam and kadmoniyot (same root as kedem). It then finds connections for each of these through Tanakh. Sometimes the references seem to come straight from verses (to understand the reference to Noah, see the verse before in Isaiah), but in only one case is the reference given a reason: before the time of idolatry.
איכה רבה (וילנא) פרשה ה
Lamentations Rabbah (Vilna Edition), Parashah 5
חדש ימינו כקדם, כאדם הראשון כמד"א (בראשית ג') ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן,
Renew our days like kedem. Like Adam, as you would quote, “Then He exiled Adam and put him east [kedem] of the Garden of Eden.”
ד"א חדש ימינו כקדם כמד"א "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות," (מלאכי ג:ד).  כימי עולם זה משה דכתיב "ויזכור ימי עולם משה עמו," (ישעיה סג:יא). וכשנים קדמוניות כשנות שלמה,
Another interpretation: “Renew our days like kedem. Like that which you would quote, “Then the grain offering of Judah and Jerusalem will be pleasing to Hashem like the days of olam and like years of kadmoniyot,” (Malakhi 3:4). “Like days of olam,” this is Moses, as is written, “Then His nation recalled the days of olam of Moses,” (Isaiah 63:11). “And like years of kedem,” like the years of Solomon.
רבי אומר כימי עולם כימי נח שנא' "כי מי נח זאת לי," (ישעיהו נד:ח). וכשנים קדמוניות כשנות הבל שלא היתה עבודת כוכבים עדיין בעולם.
Rebbi says, “Like the days of olam,” like the days of Noah. As is said, “For this is to Me like the waters of Noah,” (Isaiah 54:8). “And like years of kadomniyot,” like the years of Abel where there was still not yet idolatry in the world.

איכה רבה (בובר) פרשה ה
Lamentations Rabbah (Buber edition), Parashah 5
ד"א חדש ימינו כקדם. כאבות הראשונים, המד"א ומראש הררי קדם (דברים לג:טו).
Another interpretation: “Renew our days like kedem.” Like the original forefathers. This is what you quote, “From the original mountains of kedem,” (Deuteronomy 33:15).

Another approach is that of Moshe Alshekh who comments on the audaciousness of the first half of the verse. Why do we ask God to return us. We should return first! He says we remind God of a time in our past when He returned us and ask Him to once again act in the same way.
אלשיך איכה פרק ה
Alshekh, Lamentations Chapter 5
Moshe Alshekh, 16th Century Israel
ואל תחשיבנו למקשים לשאול, כי לא די שתסייענו כי אם שגם תתחיל אתה. אמנם ה' אם הטבה זו לא היית עושה מעולם החרשנו, אך הלא למוד אתה ה' לעשותו, כי הלא מקדם עשית כן במצרים. כי הנה עודם עובדי עבודה זרה, ואמר להם הוא יתברך (שמות יב כא) משכו ידיכם מן העבודה זרה וקחו לכם איש שה וכו'...
Do not consider us stubborn to ask, for it is not sufficient for You to aid us, but You should also act first. However, Hashem, if this goodness You had never performed, we would be silent. But You taught us, Hashem, to do it. For in the past [kedem] you did as such in Egypt. For they were still idolaters and the Blessed One said to them, “Draw you hand,” away from idolatry, “And for yourselves,” each man, “a sheep.”
כי הלא חדש ימינו עתה כקדם, שהוא כאשר עשית מקדם במצרים, שקודם שנתחיל לשוב התחלת אתה, עשה גם עתה:
For renew our days like old [kedem]. That is like You did long ago in Egpyt, for before we began to return You began; do so now as well.


הכתב והקבלה במדבר פרשת פינחס פרק כח
Yaakov Zvi Mecklenberg take the approach by comparing renewing our days to the use of חדש, the root for “new” as the word for the months and in its use to describe the new month sacrifices. He seems to see kedem as going back to a new start when things were fresh. It is that ideal many of us have when we mess up of, if only we could go back to the beginning.

HaK’tav v’HaKabbalah, Numbers Chapter 28
Yaakov Zvi Mecklenberg, 18th Century Prussia
בחדשי השנה - אבל הוא מענין חדש ימינו כקדם, שהוא הפך הישן בשיבת הדבר להיות כבתחלת הויתו (נייא),
In the months [new things] of the year - but it is among the idea of, “renew our days like kedem.” That He turns over the old with a returning of the the matter to be like its incipient existence.
והמכוון שעולת התמידין שנלקחו ממעות התרומה הנגבית בשנה זו אין מקריבין אותן בשנה של אחרי' כי בכל שנה ושנה צריכים להקריב התמידין ממעות התרומה החדשה כבימי המדבר בר"ח ניסן, כמשרז"ל בו ביום הוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה החדשה.
And what is intended is that the daily sacrifices which are taken from the money of donations which are collected in this year, do not offer them in a different year. For in each and every year we a required to sacrifice the daily offerings from the money of new donations like in the days of the desert on the new month of Nissan. For the says said that on that day that the tabernacle was erected the new donation was collected.

In what I see as a similar approach, the Chatam Sofer also sees renewing our days like kedem as getting a restart, although he pinpoints a particular time in history we would like to restart from. He bases it off the Talmudic piece below in Niddah which notices contradictions between God’s love and anger for his people. The last case is about Jerusalem in particular, which the Talmud tells us had a changed relationship with God once Solomon married the daughter of Pharaoh. This is often seen as the downfall of a united, God worshipping Israel. The Chatam Sofer seems to go further and see it as the beginning of our becoming like every other nation. [I know this piece has difficult things to say about intermarriage and God’s relationship with other nations, but for the moment, if the reader can suspend that to find the other meanings in this piece].
תלמוד בבלי מסכת נדה דף ע עמוד ב
Babylonian Talmud, Tractate Niddah, 70b
שלשה דברי אגדה: כתוב אחד אומר "כי לא אחפוץ במות המת," (יחזקאל יח:לב) וכתוב אחד אומר "כי חפץ ה' להמיתם"(שמואל א ב:כה)! כאן - בעושין תשובה, כאן - בשאין עושין תשובה.
Three homilies: one verse says, “For I do not desire the death of the dead,” (Ezekiel 18:32) and another verse says, “And Hashem desired to kill them.” (1 Samuel 2:25). Here is when they repent, here is when they do not repent.
כתוב אחד אומר "כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד" (דברים י:יז). וכתוב אחד אומר "ישא ה' פניו אליך" (במדבר סיני כו:ו), כאן - קודם גזר דין, כאן - לאחר גזר דין.
One verse says, “For He does not show favor nor take a bribe,” (Deuteronomy 10:17) and another verse says, “May God show favor towards you,” (Numbers 26:6). Here is before the verdict, here is after the verdict.
כתוב אחד אומר "כי בחר ה' בציון." (תהילים קלב:יג) וכתוב אחד אומר "כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה" (ירמיהו לב:לא)! כאן - קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן - לאחר שנשא שלמה את בת פרעה.
One verse says, “For Hashem chose Zion,” (Psalms 132:13) and another verse says, “For this city aroused My anger and my wrath from the day they built it until this day,” (Jeremiah 32:31). Here is before Solomon married the daughter of Pharaoh, and here is after Solomon married the daughter of Pharaoh.

חתם סופר מסכת נדה דף ע עמוד ב
Chatam Sofer, Tractate Niddah, 70b
Moses Sofer, 18th and 19th Century Hungary
One verse says, “For Hashem chose Zion, etc.” It seems that it is obvious to them that in the beginning Hashem chose Zion, but in the end, since the wives of Solomon built a private altar to their king and the disgustingness of the children of Amon, the city aroused His anger and wrath.
כתוב א' אומר כי בחר ה' בציון כו' יראה דזה הוא פשוט להם דבתחלה בחר ה' בציון ולבסוף כי בנו נשי שלמה במה למלכם ושיקוץ בני עמון הית
ה העיר על אפו וחמתו
And all of this is a good read of “from the day that they built it.” For still they were engaged in building it [the Temple] many years in order to build every desire of Solomon. Therefore one needs to also say about that which we taught, “Here it is after he married the daughter of Pharaoh.”
וכל זה מיקרי שפיר מיום אשר בנו אותה דעדיין עסקו בבנינה כמה שנים לבנות כל חשק שלמה דכן צ"ל נמי בהא דמשני כאן אחר שנשא בת פרעה.
However, according to what was recounted above: that before the verdict there is no anger or wrath, for about this it is stated that Hashem will remove His face of displeasure and send His [chance of] awakening on them. If so, how can one say that it aroused his anger and wrath from the day they built it? Where was the blessing of Hashem lifting His countenance? Therefore it cleverly explained them after he married the daughter of Pharaoh, meaning, since he sinned with foreign women, they were judged like foreigners, that He does not remove His face of anger at all, even before judgement, as the Tosafot explained about the question of the ministering angels.
אלא דלפי הנ"ל דקודם גז"ד אין כאן חרון אף וכעס דעל זה נאמר ישא ה' פניו של זעם וישלח התעוררותו עליהם א"כ איך יאמר שהיה על אפו וחמתו מיום בנו אותה ואיה ברכת ישא ה' פניו. ולכן התחכם לתרץ להם אחר שנשא בת פרעה פי' מפני שחטא בנשים נכריות נידונו כנכרים שאינו נושא פנים של זעם כלל אפי' קודם גז"ד כמ"ש תוס' בשאלת מלאכי השרת.
Further, for her to be the daughter of Pharaoh, king of Egypt, he sinned against not returning to Egypt. And here the Holy One, blessed be He showed this openly to all of the nations: the difference between Israel and Egypt. For there it says, “Then He hardened the heart of Pharaoh.” And the opposite with Israel, for they did not desire to listen to Moses from the “difficult labor,” for it was difficult for them to separate from the idolatry [lit. foreign labor]. But the Holy One, blessed be He sent them His help from Holiness to return to Him, as is explained to us several times, with God’s help, in my commentary on the Torah.  
וביותר להיותה בת פרעה מלך מצרים וחטא בלא תשוב מצרים ושם הראה הקב"ה זאת גלוי לכל העמים החילוק שבין ישראל למצרים דשם נאמר ויחזק לב פרעה וההפך בישראל גם כי לא אבו שמוע למשה מעבודה קשה שהיה להם קשה לפרוש מע"ז והקב"ה שלח להם עזרתו מקודש לשוב אליו כמבואר אצלינו כמה פעמים בביאורי על התורה בעזה"י.
Therefore, when Israel sinned and returned to Egypt and a chariot was brought to Solomon from Egypt, and he married the daughter of their king, he was judged like the other nations of the world that His anger and wrath was upon them before the verdict without any lifting of their faces. And this is that they destroyed our land.  
ע"כ כשעברו ישראל ושבו מצרימה ותעלה מרכבה לשלמה ממצרים וגו' ונשא בת מלכם נדונו כאו"ה שיהיה זעמו וכעסו עליהם קודם גז"ד מבלי נשוא פניהם וזאת היא שהחריבו ארצינו.
And when will we return to the days of our ancient past? In the future to come, as it says, “Then I will cast on you pure waters.” Meaning that He will send His wake up call from holiness to return us to Him. And this is, “Return us, Hashem to you, and we will surely return,” by means of that wake up call. “Renew our days like kedem,” like it was before Solomon married the daughter of Pharaoh.
ואימתי נשוב לימי עלומינו לעתיד לבוא דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים שהכוונה שהוא ישלח התעוררותו מקודש להשיבנו אליו וזהו השיבנו ה' אליך ונשובה ע"י התעוררת דילך חדש ימינו כקדם כמו שהיה קודם שנשא שלמה בת פרעה: