Get email notifications of blog updates

Friday, August 19, 2016

Parashat Va'Etchanan 5776

Some of my favorite verses are in this week’s parasha which describe how impressed the other nations will be by us if we follow the Torah. However, clearly this has not always been the case. In many cases our following Torah has led to be derided by the other nations. So how do we reconcile this? Below is a piece from the Rashba which gives a perspective I rather like. In it he seems to imply that if we do a good job at the parts of the Torah that do make sense to the other nations then they will come to assume the parts of the Torah that do not make sense only do not because they have not yet been figured out.

דברים פרשת ואתחנן פרק ד
Deuteronomy Chapter 4
(6) You shall keep them and perform them, for that is your wisdom and discernment in the eyes of the nations, that they will hear all of these statutes and they will say, only a wise and discerning people is this great nation.
(ו) וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם־חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה:
(7) For which is a great nation who has a God close to him like Hashem our God in all of our calling to Him?
(ז) כִּי מִי־גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר־לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־קָרְאֵנוּ אֵלָיו:
(8) And who is a great nation who has correct laws and statutes like all of this Torah that I give before you today?
(ח) וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר־לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם:

שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן שסח
New Responsa of the Rashba (from handwritten manuscripts) 368
Shlomo ben Aderet 13th Century Spain
That which judges claim against us, “What does it matter to the Holy Blessed One that we eat sheep and not pig, or that we wear wool and linen this on its own and that on its own and that we forbid it together.” It should be enough for us that the Blessed One commanded it and we fulfill His will. And even though our intelligence cannot grasp His wisdom, nonetheless we know in truth that He commanded us and not for nothing.
מה שבעלי הדין טוענין עלינו מאי איכפת ליה להקב"ה שנאכל את הכבש ולא נאכל את החזיר או שנלבש צמר ופשתים זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ושנאסור אותו ביחד. די לנו כי צוה הוא ית' ועשינו רצונו, ואף על פי שאין דעתנו משגת חכמתו מכל מקום ידענו באמת כי הוא צוה ולא לחנם.
And even though the evil inclination and the nations of the world challenge us to ask why, we can only perform them as we were commanded. And already the One of Blessed Name wrote for in His true Torah, that these statutes that He inscribed for us will be considered for us as an acknowledgement of the truth to wisdom and discernment, for it is written, “You shall keep them and perform them, for that is your wisdom and discernment in the eyes of the nations, that they will hear all of these statutes and they will say, only a wise and discerning people is this great nation." Here it says that by keeping the statutes it is proper to call us wise and discerning. It distinguished further and said, as such, “Only a wise and discerning nation,” to say that only we alone are wise and discerning among the nations. And this is from the perspective of comparison, for all the commandments in the Torah whose reason we grasp are built on direct and simple truth, such as charity, honoring parents, separating from robbery, praising the Blessed Holy One, and similar to those.
ואף על פי שיצר הרע ואומות העולם מקטרגים עלינו לשאול למה, אנו אין לנו אלא לעשותם כמו שצונו. וכבר כתב לנו ית' שמו בתורתו הנאמנת, כי חקים אלו שחקק לנו הם נחשבים לנו על דרך הודאת האמת לחכמה ובינה, שהרי כתוב ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, הנה שאמר כי על שמירת החקים ראוי לקרות לנו חכמים ונבונים. ועוד הפליג ואמר כן רק עם חכם ונבון, לומר שיאמרו כי רק אנחנו לבד עם חכם ונבון בין העמים. וזה מצד ההקש, כי כל מצות התורה כל שאנו משיגים טעמם הם בנויות על היושר באמת ובתמים, בצדקה וכבוד האבות והתרחק מן הגזל וההודאה לשי"ת וכיוצא באלו,
So too when we perform that which the nations in their cleverness do not grasp, from the side of comparison we may be judged as having extra discernment. And every nation whose actions are proper and pure will say, “In all that we see of them and grasp with our cleverness from their true actions, all that they do is not for nothing but for necessity. And even though we do not grasp in our cleverness a few of their actions, like separation from forbidden food and wearing forbidden mixtures, it is not due to their lack of knowledge but our lack of cleverness and their increased wisdom and discernment, for they are the wise and discerning ones.”
ג"כ כשנעשה מה שלא ישיגו העמים בשכלם, מצד ההקש יש לנו לידון בבינה יתירה, ויאמרו כל עם אשר מעשיהם ביושר ובתמים בכל מה שאנו רואים מהם ומשיגים בשכלנו ממעשיהם האמת, כל שהם עושים לא לחנם אלא לצורך. ואף על פי שאין אנו משיגים בשכלנו במקצת מעשיהם כגון הרחקת המאכלים האסורים ולבישת הכלאים, לא לגרעון ידיעתם אלא לגרעון שכלנו וליתרון חכמתם ובינתם כי כן הם החכמים והנבונים.
And they will further say as such from the perspective of miracles, and that is which they said, “For which is a great nation who has a God close to him like Hashem our God...” If so, this teaches that our Torah is from the Blessed One. For the only difference between us and them is from the perspective of the Torah and its commandments. And since it was to them from the Blessed Creator, it must all be built on the side of wisdom and discernment, for there cannot be worthless matters from Hashem the Blessed.
ועוד יאמרו כן מצד הנסיון, והוא אמרו כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו וגו', אם כן זה יורה שתורתנו מאתו ית', כי אין הבדל בינינו וביניהם רק מצד התורה ומצותיה, ואחר שהיה להם מאת הבורא ית' הכל בנוי על צד החכמה והבינה כי אין בדברי השי"ת דבר בטל.
And in approach to the statutes which seem to the foolish like empty matters, the Blessed One said, “For it is not an empty matter from you, for it is your life…” (Deuteronomy 32:47). That is which our Sages said, “For it is not an empty matter, and if it is empty, it is from you.” That is to say, if you think it is empty, it is only because your are not discerning enough to understand the basis of its secret and matters.
וכנגד החקים שיראו בעיני הסכלים כדברים רקים, אמר ית' כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם וגו' (דברים לב:מז). והוא מה שאח"זל כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם, כלומר אם תחשבו שהוא רק אינו אלא מצד שאתם אינכם נבונים לדעת עקר סודו ועניניו.

Friday, August 12, 2016

Like Days of Old: Tisha B'Av 5776

The book of Lamentations has a penultimate verse (which we also read after the ultimate one) of returning to God and renewing our days like kedem [קדם]. Often this is taken to mean like days of the past. But which days? Was there some ideal time we should be aiming for and what is it?
איכה פרק ה
Lamentations Chapter 5
(21) Return us, Hashem, to You, and we will surely return; renew our days like kedem.
(כא) הֲשִׁיבֵנוּ יְקֹוָק אֵלֶיךָ ונשוב וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:
(22) For if You have surely rejected us and been enough angry with us.
(כב) כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד:

One approach is to say that there were characters of our past who were at a better time.  The midrash Lamentations Rabbah tries to connect kedem to other verses with the same word to figure out what time period “kedem” means. The first suggestion is the first person who is put kedem to the Garden of Eden. The second uses another verse from the last chapter of Malakhi which parallels two periods in time: olam and kadmoniyot (same root as kedem). It then finds connections for each of these through Tanakh. Sometimes the references seem to come straight from verses (to understand the reference to Noah, see the verse before in Isaiah), but in only one case is the reference given a reason: before the time of idolatry.
איכה רבה (וילנא) פרשה ה
Lamentations Rabbah (Vilna Edition), Parashah 5
חדש ימינו כקדם, כאדם הראשון כמד"א (בראשית ג') ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן,
Renew our days like kedem. Like Adam, as you would quote, “Then He exiled Adam and put him east [kedem] of the Garden of Eden.”
ד"א חדש ימינו כקדם כמד"א "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות," (מלאכי ג:ד).  כימי עולם זה משה דכתיב "ויזכור ימי עולם משה עמו," (ישעיה סג:יא). וכשנים קדמוניות כשנות שלמה,
Another interpretation: “Renew our days like kedem. Like that which you would quote, “Then the grain offering of Judah and Jerusalem will be pleasing to Hashem like the days of olam and like years of kadmoniyot,” (Malakhi 3:4). “Like days of olam,” this is Moses, as is written, “Then His nation recalled the days of olam of Moses,” (Isaiah 63:11). “And like years of kedem,” like the years of Solomon.
רבי אומר כימי עולם כימי נח שנא' "כי מי נח זאת לי," (ישעיהו נד:ח). וכשנים קדמוניות כשנות הבל שלא היתה עבודת כוכבים עדיין בעולם.
Rebbi says, “Like the days of olam,” like the days of Noah. As is said, “For this is to Me like the waters of Noah,” (Isaiah 54:8). “And like years of kadomniyot,” like the years of Abel where there was still not yet idolatry in the world.

איכה רבה (בובר) פרשה ה
Lamentations Rabbah (Buber edition), Parashah 5
ד"א חדש ימינו כקדם. כאבות הראשונים, המד"א ומראש הררי קדם (דברים לג:טו).
Another interpretation: “Renew our days like kedem.” Like the original forefathers. This is what you quote, “From the original mountains of kedem,” (Deuteronomy 33:15).

Another approach is that of Moshe Alshekh who comments on the audaciousness of the first half of the verse. Why do we ask God to return us. We should return first! He says we remind God of a time in our past when He returned us and ask Him to once again act in the same way.
אלשיך איכה פרק ה
Alshekh, Lamentations Chapter 5
Moshe Alshekh, 16th Century Israel
ואל תחשיבנו למקשים לשאול, כי לא די שתסייענו כי אם שגם תתחיל אתה. אמנם ה' אם הטבה זו לא היית עושה מעולם החרשנו, אך הלא למוד אתה ה' לעשותו, כי הלא מקדם עשית כן במצרים. כי הנה עודם עובדי עבודה זרה, ואמר להם הוא יתברך (שמות יב כא) משכו ידיכם מן העבודה זרה וקחו לכם איש שה וכו'...
Do not consider us stubborn to ask, for it is not sufficient for You to aid us, but You should also act first. However, Hashem, if this goodness You had never performed, we would be silent. But You taught us, Hashem, to do it. For in the past [kedem] you did as such in Egypt. For they were still idolaters and the Blessed One said to them, “Draw you hand,” away from idolatry, “And for yourselves,” each man, “a sheep.”
כי הלא חדש ימינו עתה כקדם, שהוא כאשר עשית מקדם במצרים, שקודם שנתחיל לשוב התחלת אתה, עשה גם עתה:
For renew our days like old [kedem]. That is like You did long ago in Egpyt, for before we began to return You began; do so now as well.


הכתב והקבלה במדבר פרשת פינחס פרק כח
Yaakov Zvi Mecklenberg take the approach by comparing renewing our days to the use of חדש, the root for “new” as the word for the months and in its use to describe the new month sacrifices. He seems to see kedem as going back to a new start when things were fresh. It is that ideal many of us have when we mess up of, if only we could go back to the beginning.

HaK’tav v’HaKabbalah, Numbers Chapter 28
Yaakov Zvi Mecklenberg, 18th Century Prussia
בחדשי השנה - אבל הוא מענין חדש ימינו כקדם, שהוא הפך הישן בשיבת הדבר להיות כבתחלת הויתו (נייא),
In the months [new things] of the year - but it is among the idea of, “renew our days like kedem.” That He turns over the old with a returning of the the matter to be like its incipient existence.
והמכוון שעולת התמידין שנלקחו ממעות התרומה הנגבית בשנה זו אין מקריבין אותן בשנה של אחרי' כי בכל שנה ושנה צריכים להקריב התמידין ממעות התרומה החדשה כבימי המדבר בר"ח ניסן, כמשרז"ל בו ביום הוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה החדשה.
And what is intended is that the daily sacrifices which are taken from the money of donations which are collected in this year, do not offer them in a different year. For in each and every year we a required to sacrifice the daily offerings from the money of new donations like in the days of the desert on the new month of Nissan. For the says said that on that day that the tabernacle was erected the new donation was collected.

In what I see as a similar approach, the Chatam Sofer also sees renewing our days like kedem as getting a restart, although he pinpoints a particular time in history we would like to restart from. He bases it off the Talmudic piece below in Niddah which notices contradictions between God’s love and anger for his people. The last case is about Jerusalem in particular, which the Talmud tells us had a changed relationship with God once Solomon married the daughter of Pharaoh. This is often seen as the downfall of a united, God worshipping Israel. The Chatam Sofer seems to go further and see it as the beginning of our becoming like every other nation. [I know this piece has difficult things to say about intermarriage and God’s relationship with other nations, but for the moment, if the reader can suspend that to find the other meanings in this piece].
תלמוד בבלי מסכת נדה דף ע עמוד ב
Babylonian Talmud, Tractate Niddah, 70b
שלשה דברי אגדה: כתוב אחד אומר "כי לא אחפוץ במות המת," (יחזקאל יח:לב) וכתוב אחד אומר "כי חפץ ה' להמיתם"(שמואל א ב:כה)! כאן - בעושין תשובה, כאן - בשאין עושין תשובה.
Three homilies: one verse says, “For I do not desire the death of the dead,” (Ezekiel 18:32) and another verse says, “And Hashem desired to kill them.” (1 Samuel 2:25). Here is when they repent, here is when they do not repent.
כתוב אחד אומר "כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד" (דברים י:יז). וכתוב אחד אומר "ישא ה' פניו אליך" (במדבר סיני כו:ו), כאן - קודם גזר דין, כאן - לאחר גזר דין.
One verse says, “For He does not show favor nor take a bribe,” (Deuteronomy 10:17) and another verse says, “May God show favor towards you,” (Numbers 26:6). Here is before the verdict, here is after the verdict.
כתוב אחד אומר "כי בחר ה' בציון." (תהילים קלב:יג) וכתוב אחד אומר "כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה" (ירמיהו לב:לא)! כאן - קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן - לאחר שנשא שלמה את בת פרעה.
One verse says, “For Hashem chose Zion,” (Psalms 132:13) and another verse says, “For this city aroused My anger and my wrath from the day they built it until this day,” (Jeremiah 32:31). Here is before Solomon married the daughter of Pharaoh, and here is after Solomon married the daughter of Pharaoh.

חתם סופר מסכת נדה דף ע עמוד ב
Chatam Sofer, Tractate Niddah, 70b
Moses Sofer, 18th and 19th Century Hungary
One verse says, “For Hashem chose Zion, etc.” It seems that it is obvious to them that in the beginning Hashem chose Zion, but in the end, since the wives of Solomon built a private altar to their king and the disgustingness of the children of Amon, the city aroused His anger and wrath.
כתוב א' אומר כי בחר ה' בציון כו' יראה דזה הוא פשוט להם דבתחלה בחר ה' בציון ולבסוף כי בנו נשי שלמה במה למלכם ושיקוץ בני עמון הית
ה העיר על אפו וחמתו
And all of this is a good read of “from the day that they built it.” For still they were engaged in building it [the Temple] many years in order to build every desire of Solomon. Therefore one needs to also say about that which we taught, “Here it is after he married the daughter of Pharaoh.”
וכל זה מיקרי שפיר מיום אשר בנו אותה דעדיין עסקו בבנינה כמה שנים לבנות כל חשק שלמה דכן צ"ל נמי בהא דמשני כאן אחר שנשא בת פרעה.
However, according to what was recounted above: that before the verdict there is no anger or wrath, for about this it is stated that Hashem will remove His face of displeasure and send His [chance of] awakening on them. If so, how can one say that it aroused his anger and wrath from the day they built it? Where was the blessing of Hashem lifting His countenance? Therefore it cleverly explained them after he married the daughter of Pharaoh, meaning, since he sinned with foreign women, they were judged like foreigners, that He does not remove His face of anger at all, even before judgement, as the Tosafot explained about the question of the ministering angels.
אלא דלפי הנ"ל דקודם גז"ד אין כאן חרון אף וכעס דעל זה נאמר ישא ה' פניו של זעם וישלח התעוררותו עליהם א"כ איך יאמר שהיה על אפו וחמתו מיום בנו אותה ואיה ברכת ישא ה' פניו. ולכן התחכם לתרץ להם אחר שנשא בת פרעה פי' מפני שחטא בנשים נכריות נידונו כנכרים שאינו נושא פנים של זעם כלל אפי' קודם גז"ד כמ"ש תוס' בשאלת מלאכי השרת.
Further, for her to be the daughter of Pharaoh, king of Egypt, he sinned against not returning to Egypt. And here the Holy One, blessed be He showed this openly to all of the nations: the difference between Israel and Egypt. For there it says, “Then He hardened the heart of Pharaoh.” And the opposite with Israel, for they did not desire to listen to Moses from the “difficult labor,” for it was difficult for them to separate from the idolatry [lit. foreign labor]. But the Holy One, blessed be He sent them His help from Holiness to return to Him, as is explained to us several times, with God’s help, in my commentary on the Torah.  
וביותר להיותה בת פרעה מלך מצרים וחטא בלא תשוב מצרים ושם הראה הקב"ה זאת גלוי לכל העמים החילוק שבין ישראל למצרים דשם נאמר ויחזק לב פרעה וההפך בישראל גם כי לא אבו שמוע למשה מעבודה קשה שהיה להם קשה לפרוש מע"ז והקב"ה שלח להם עזרתו מקודש לשוב אליו כמבואר אצלינו כמה פעמים בביאורי על התורה בעזה"י.
Therefore, when Israel sinned and returned to Egypt and a chariot was brought to Solomon from Egypt, and he married the daughter of their king, he was judged like the other nations of the world that His anger and wrath was upon them before the verdict without any lifting of their faces. And this is that they destroyed our land.  
ע"כ כשעברו ישראל ושבו מצרימה ותעלה מרכבה לשלמה ממצרים וגו' ונשא בת מלכם נדונו כאו"ה שיהיה זעמו וכעסו עליהם קודם גז"ד מבלי נשוא פניהם וזאת היא שהחריבו ארצינו.
And when will we return to the days of our ancient past? In the future to come, as it says, “Then I will cast on you pure waters.” Meaning that He will send His wake up call from holiness to return us to Him. And this is, “Return us, Hashem to you, and we will surely return,” by means of that wake up call. “Renew our days like kedem,” like it was before Solomon married the daughter of Pharaoh.
ואימתי נשוב לימי עלומינו לעתיד לבוא דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים שהכוונה שהוא ישלח התעוררותו מקודש להשיבנו אליו וזהו השיבנו ה' אליך ונשובה ע"י התעוררת דילך חדש ימינו כקדם כמו שהיה קודם שנשא שלמה בת פרעה:

Friday, July 29, 2016

Parashat Pinchas 5776

What do we do when the grammar of the Torah seems to not match. Here we explore the idea, beginning with a verse in our parashah about the census. I present three approaches, with different ways to understand the last.

In our parashah, in the list of families in the census, the families of the tribe of Dan, while reported in plural language [משפחות], gives only one family. This follows similar to Genesis which reports the children [בני] of Dan as one person. The family listed in Numbers and the child listed in Genesis have similar but different names [swap of the order of ‘ח’ and ‘ש’]. Ibn Ezra points out that they are one and the same.
במדבר פרשת פינחס פרק כו
Numbers Chapter 26
(42) These are the children of Dan according to their families: to Shucham, the Shuchamite family; these are the families of Dan according to their families.
(מב) אֵלֶּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּחָם מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּחָמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת דָּן לְמִשְׁפְּחֹתָם:


בראשית פרשת ויגש פרק מו
(23) And the children of Dan was Chushim.
(כג) וּבְנֵי דָן חֻשִׁים:

אבן עזרא במדבר פרשת פינחס פרק כו
Ibn Ezra on Numbers 26
Abraham son of Ezra, 11th-12th Centuries Spain and North Africa
לשוחם הוא חושים.
To Shucham - that is Chushim.


The Tanchuma makes use of this plural/singular difficulty to explain the name of one of the offspring of Judah from Chronicles (see 1 Chronicles 4:2). One of the offspring, להד, with a swap of letters becomes הדל, meaning the lowest or poorest. It seems to explain (not explicitly) that the tribe of Dan who supplied Aholiav, the sidekick to Betzalel, designer of the Tabernacle who was of the highest tribe, Judah. The verse with the plural/singular mismatch just emphasizes how lowly Dan was.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא
Midrash Tanchuma (Warsaw edition), Parashat Ki Tissa
And Rebbi Ada son of Chiyya said, “Lahad,” in that the lowest of the tribes clung to him in the Tabernacle. And which is it? “And with him, Aholiav son of Achisamakh of the tribe of Dan.” Said Rebbi Chaninah son of Pazi, “There is no greater tribe than the tribe of Judah and no lower tribe than the tribe of Dan who was from the handmaidens.” And what was written about it? “The children of Dan was Chushim.”
ורבי אדא בר חייא אמר להד שהדל שבשבטים מדבק לו במשכן ואיזה ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול מכל השבטים משבט יהודה ואין לך ירוד מן שבט דן שהיה מן השפחות מה כתיב בו ובני דן חושים

The Talmud uses the singular/plural mismatch to ask if people commit their inheritance to their “בנים/banim” [which can mean sons or children] but have only one son and also a daughter, does the plural refer to one son, or maybe it must refer to multiples and therefore refers to a son and a daughter. It uses our verses, among others, as proof that a plural form can refer to one person.

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קמג עמוד ב
Babylonian Talmud, Tractate Bava Batra, 143b
One who said to them, “My property goes to my banim,” and he [only] has a son and daughter.
ההוא דאמר להו: נכסיי לבניי, הוה ליה ברא וברתא,
Do people refer to their son as, “my children” (and comes to remove his daughter from wealth), or perhaps people do not refer to their son as, “my children,” and he comes to include his daughter in the gift?
מי קרו אינשי לברא בניי (ולסלוקי לברתא מעישור קאתי), או דלמא לא קרו אינשי לברא בניי, ולמושכה לברתא במתנה קאתי?
Said Abaye: Come and learn: “And the children of Dan was Chushim.”
אמר אביי, ת"ש: "ובני דן חושים."
Said Rava to him: Perhaps it is like the Tanna of the house of Chizkiyah, “That they were numerous like the knots [חושים] of a reed.”
א"ל רבא, דלמא כדתנא דבי חזקיה: שהיו מרובין כחושים של קנה!
Rather said Rava: “And the children of Palu was Eliav,” (Numbers 26:8).
אלא אמר רבא: "ובני פלוא אליאב." (במדבר סיני כו:ח)
Rav Yosef said: “And the children of Eitan was Azariyah,” (1 Chronicles 2:8).
רב יוסף אמר: "ובני איתן עזריה." (דברי הימים א ב:ח)
One who said to them, “My property to my children.” He had a son and grandson. Do people call a grandson a “son” or not?
ההוא דאמר להו: נכסאי לבנאי, הוה ליה ברא ובר ברא, קרו אינשי לבר ברא ברא או לא?
Rav Chavivah said, “People call a grandchild a son.” Mar son of Rav Ashi said, “People do not call a grandchild a son.”
רב חביבא אמר: קרו אינשי לבר ברא ברא; מר בר רב אשי אמר: לא קרו אינשי לבר ברא ברא.
It was taught like Mar son of Rav Ashi: One who vows away benefit from their children is permitted [to benefit] from his grandchildren.
תניא כוותיה דמר בר רב אשי: המודר הנאה מבנים - מותר בבני בנים.

There is a third approach which shows up in Genesis Rabbah: the Torah needs to be corrected here. This seems to be done by the Mishnaic Rabbi, Rebbi Meir, who was a scribe.
בראשית רבה (וילנא) פרשת ויגש פרשה צד
Genesis Rabbah (Vilna edition), Parashat VaYigash, Parashah 94
In their Torah /in his Torah/ of Rebbi Meir, it was found and it was written, “The son of Dan was Chushim.”
בתורתן /בתורתו/ של רבי מאיר מצא וכתוב ובן דן חושים

Two other times Genesis Rabbah mentions differences in the Torah of Rebbi Meir.
בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה ט
Genesis Rabbah (Vilna edition), Parashat Breisheet, Parashah 9
בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב, והנה טוב מאד והנה טוב מות,
In the Torah of Rebbi Meir they found it written, “Behold it was very good, and behold death is good.”
א"ר שמואל בר נחמן רכוב הייתי על כתפו של זקני ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאן, ושמעתי את ר"ש בן אלעזר יושב ודורש בשם רבי מאיר, הנה טוב מאד הנה טוב מות
Said Rebbi Shmuel son of Nachman, “I used to ride on my old man’s shoulders and go from his city to the village of Chanan via Beit Shoan. And I heard Rebbi Shimon son of Elazar sitting and expounding in the name of Rebbi Meir, “Behold it is very good, behold death is good.”

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כ
Genesis Rabbah (Vilna edition), Parashat Breisheet, Parashah 20
ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה
Then Hashem God made for Adam and his wife robes of hide and dressed them. In the Torah of Rebbi Meir they found it written, “Robes of light.” These are the clothes of the first man which are similar to  rue: wide below and narrow on top.
Was there actually a slightly different version of the Torah. The following two commentaries believe so. Radak found a source claiming written in the Torah of a synagogue in Rome (but stored away) was Rebbi Meir’s version.
רד"ק בראשית פרשת בראשית פרק א
Radak on Genesis, Chapter 1
David Kimchi, 12th and 13th Centuries Provence
ולזה פירש רבי מאיר (ב"ר פ' ט') והנה טוב מאד, טוב מות", וכן מצאנו (בב"ר שם) בתורתו של רבי מאיר מצאנו כתוב והנה טוב מות,
And about this Rebbi Meir explained, “And behold it was very good, death is good.” And as such we found in the Torah of Rebbi Meir; we found it written, “Behold death is good.”
ואני מצאתי כתוב דהוה כתוב באוריי' דאישתביאת לרומי והיא היתה גניזא וסתימא בכנישתא דאסוירוס, והנה טוב מות
And I found it written that it was written in the Torah that was carried off to Rome which was hidden and sealed in the Synagogue of Asvuirus, “Behold death is good.”


עלי תמר מגילה פרק ג
Alei Tamar on [Palestinian Talmud] Megillah Chapter 3
Yissachar ben Zvi Tamar, 20th Century Israel
ובכתר דמשק כתוב: אילין פסוקא דהוה כתיבין בספר אורייתא דאשתכח ברומא והיא גנוזה וסתומה 'בכנישתא דסוירוס' בשינוי אותיות ותיבות עכ"ל.
And in the Keter Damascus it is written, “These verses as they are written in the sefer Torah that was found in Rome - which was hidden and sealed in the Synagogue of Svirus, with different letters and words.”

However, some sources are shocked that Rebbi Meir could have actual had a different Torah. They explain that “written in his Torah” means how he would teach the verse.
מאור עינים ויקרא פרשת צו
David Konforti, 17th Century Israel and Egypt
ובתורתו של ר' מאיר היה כתוב כתנות אור בא' (ב"ר א) וקשה הלא אם נתחלף א' בע' התורה פסולה וממ"נ או תורתינו פסולה או תורתו של ר"מ פסולה
In the Torah of Rebbi Meir it was written, “Robes of light,” with an alef. And this is difficult, for if an alef is switched with an ayin, the Torah is unfit. Which one is it? Either our Torahs are unfit, or Rebbi Meir’s Torah is unfit.
ויש לומר כי ר"מ נהוראי שמו שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה (עירובין יג ב) היינו שבתורה שכתב ר"מ על ידי סופר היה כתוב בע' כמו בתורה שלנו רק בתורתו של ר"מ היינו שהיה מלמד את בני דורו ומאיר עיניהם
And there is to say that Rebbi Meir’s name was Nehorai [the enlightener]. For he would illuminate the eyes of the Sages in law (Eruvin 13b). That is, in the written Torah that Rebbi Meir wrote since he as a scribe, it was written with an ayin like in our Torah. Rather, “in the Torah of Rebbi Meir” means as he would teach the people of his generation and enlighten their eyes.

The Torah Temimah, unable to accept that Rebbi Meir had a different Torah, but also unwilling to accept that “written in the Torah of Rebbi Meir” could mean, “Rebbi Meir used to teach,” has another explanation.
תורה תמימה הערות בראשית פרק ג
Torah Temimah Notes, Genesis Chapter 3
Barukh HaLevi Epstein, 20th Century Lithuania and America
ובמ"ר כאן איתא, בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור באל"ף, וכתבו המפרשים בתורתו של ר"מ - בחדושי תורה שלו,
In the Midrash Rabbah here it has, “In the Torah of Rebbi Meir it was found written, ‘Robes of light,’ with an alef.”  And the commentaries explained, “In the Torah of Rebbi Meir - in his novel thoughts on Torah.
אבל לדעתי אין הלשון בתורתו מכוון לפי' זה, ויותר נראה לפרש שהי' מדרכו של ר"מ לעשות רמזים וחדושים קצרים בצדי הגליון מהספר שלמד בו
But in my opinion, the language, “In the Torah of” does not follow this explanation. It seems better to explain that it was the way of Rebbi Meir to write hints and short novel ideas on the side of the margins from the sefer from which he studied/taught.