Get email notifications of blog updates

Wednesday, January 28, 2015

Parashat B'Shalach 5775

Part I: Bitter and Sweet Instruction
When the people of Israel first get to the desert, they encounter their first in a repeating issue of lacking good water to drink. In particular, this water is too bitter. In response, God shows [or teaches] Moses to throw some sort of branch into the water to make it drinkable. The word used for showing, yoreh [יורה] is the same root that gives us words like “moreh [מורה]” and “Torah [תורה].” It could instead have instead used the word yar'eh [יראה] which comes from the root ראה which relates to seeing. Further, both water and trees are metaphors for Torah. This all seems to point towards God not only teaching Moses how to sweeten water, but also how to properly learn Torah and make it sweet.  

שמות פרשת בשלח פרק טו
Exodus, Chapter 15
(כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל־מִדְבַּר־שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת־יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם:
(22) Then Moshe led Israel from the Red Sea, and they went out to the desert of Shur; then they went three days in the desert and did not find water.
(כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמָהּ מָרָה:
(23) Then they arrived at Marah, but they were not able to drink water from Marah, for they were bitter (marim); for this [reason] its name is called, “Marah.”
(כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה־נִּשְׁתֶּה:
(24) Then the nation complained to Moshe saying, “What will we drink?”
(כה) וַיִּצְעַק אֶל־יְקֹוָק וַיּוֹרֵהוּ יְקֹוָק עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל־הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:
(25) Then they called to Hashem, and Hashem showed [yoreh] him a tree and he cast it to the water and the water sweetened; there He placed for him law and statute and there He tested him.
(כו) וַיֹּאמֶר אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל־חֻקָּיו כָּל־הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא־אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק רֹפְאֶךָ: ס
(26) Then He said, “If you surely listen to the voice of Hashem your God, and do what is right in His eyes,  heed His commandments, and listen to His statutes; then all of the illness that I placed on Egypt I will not place on you, for I am Hashem your healer."

רמב"ן שמות פרשת בשלח פרק טו
Nachmanides on Exodus Chapter 16
Rabbi Moshe ben Nachman, 13th Century Spain
וטעם ויורהו ה' עץ - שהראה אותו עץ ואמר לו השלך את העץ הזה אל המים וימתקו.
And the reason for, “And Hashem showed [yoreh-hu]  him a tree,” is that he showed him a tree and said to him, “Cast this tree into the water and it will sweeten.”
ובעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בענין למוד, ויורני ויאמר לי (משלי ד ד) למדני, וכן כלם, נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה.
But since I have not found the language of “moreh” except in the matter of learning, [e.g.] “Then he instructed [yoreh] me and said to me,” (Proverbs 4:4), [meaning] he taught me. And all [uses] are so. It seems that the plain meaning is that that tree would sweeten the water by its nature, and was the value in it,, and He taught it to Moshe.
ורבותינו אמרו (מכילתא ותנחומא כאן) שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס, כענין המלח שנתן אלישע במים (מ"ב ב כא). ואם כן אמר "ויורהו" כי לא היה העץ נמצא במקום ההוא, והקב"ה הורהו את מקומו. או שהמציאהו אליו בנס.
And our Rabbis said that the tree was [itself] bitter and it was a miracle within a miracle, like the water that Elisha put in the water (2 Kings 2:21). If so, it said, “He showed him,” because this tree was not found in that place, and the Holy One, blessed be He instructed him about the place [where the tree could be found]. Or he made it available to him by a miracle.
ושוב מצאתי בילמדנו (מדרש תנחומא כאן) ראה מה כתיב שם, ויורהו ה' עץ, ויראהו לא נאמר אלא "ויורהו", הורהו דרכו. כלומר שהורהו ולמדהו דרכו של הקב"ה שהוא ממתיק המר במר:
And I further found in Midrash Tanchuma, “Hashem showed [yoreh-hu] him a tree.” It does not say “He showed him [va’yarehu],” but, “He showed/instructed him [va’yorehu]. He instructed His way. That is to say, He instructed him and taught him the way of the Holy One, blessed be He, who sweetens the bitter with the bitter.

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פב עמוד א
Babylonian Talmud, Tractate Bava Kamma, 82a
וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים - דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים, כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה!
“Then they went three days in the desert and did not find water.” The metaphorical interpreters said, “‘Water’ is only ‘Torah,’ as it says, ‘Behold, all who thirst go to water.’ (Isaiah 55:1) Since they went three days without Torah they were weary. The prophets among them stood up and established that they would read on Shabbat, break on Sunday, read on Monday, break on Tuesday and Wednesday, read on Thursday, and break on Friday so there would not kept three days without Torah.”


Part II: Which Shabbat Did We Violate?
As a glimpse into an issue that comes from our parasha, the Gemara seems to think that the Shabbat in our parasha was violated with terrible consequences. However, in another issue of Shabbat violation in the book of Numbers, Rashi claims that we kept the first Shabbat, but violated the second. At the end I bring one (of many attempts at) reconciliation which I think has implications for how we view what is a Shabbat violation in the first place and how intention matters.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח עמוד ב
Babylonian Talmud, Tractate Shabbat 118b
אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט וכתיבב תריה ויבא עמלק.
Said Rav Yehuda, said Rav: “If only Israel had kept the first Shabbat, no nation or language would have ruled over them, as it says, ‘Then it was on the seventh day some from the nation went out to collect,’ and it is written after it, ‘Then Amalek came.’”

שמות פרשת בשלח פרק טז
Exodus Chapter 16
(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי־שַׁבָּת הַיּוֹם לַיקֹוָק הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה:
(25) Then Moshe said, “Eat it today, for today is Shabbat for Hashem; today you will not find it in the field.
(כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה־בּוֹ:
(26) “Six days you shall collect it and on the seventh day is Shabbat; it will not be in [the field].”
(כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן־הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: ס
(27) Then it was on the seventh day some from the nation went out to collect and did not find.
(כח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל־מֹשֶׁה עַד־אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי:
(28) Then Hashem said to Moshe, “Until when will you refuse to keep My commandments and My instructions?”
(כט) רְאוּ כִּי־יְקֹוָק נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל־כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל־יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:
(29) See that Hashem gave you the Shabbat; therefore He gives you - on the sixth day - two days of bread; each person should sit on his rear; a person should not go out from his place on the seventh day.
(ל) וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי:
(30) Then the nation ceased on the seventh day.

במדבר סיני פרשת שלח פרק טו
Numbers, Chapter 15
(לב) וַיִּהְיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:
(32) Then the children of Israel were in the desert; then they found a man collecting  branches on the Shabbat day.
(לג) וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן וְאֶל כָּל־הָעֵדָה:
(33) Then they brought him - those who found him collecting branches - to Moshe and to Aharon and to all of the congregation.
(לד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה־יֵּעָשֶׂה לוֹ: ס
(34) Then they left him in prison because it was not precisely explained what to do to him.
(לה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל־מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל־הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:
(35) Then Hashem said to Moshe, “The man shall surely die; the entire congregation shall stone him outside of the camp.”
(לו) וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל־הָעֵדָה אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת־מֹשֶׁה: פ
(36) Then the entire congregation brought him out to outside of the camp and they stoned him - then he died - as Hashem commanded Moshe.

רש"י במדבר פרשת שלח פרק טו
Rashi on Numbers, Chapter 15
ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו - בגנותן של ישראל דבר הכתוב, שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ובשניה בא זה וחללה:
Then the children of Israel were in the desert; then they found  - The text speaks disparagingly of Israel, for they only kept the first Shabbat, and on the second this one came and desecrated it.

דף על הדף שבת דף קיח עמוד ב
Daf al Ha’Daf, Tractate Shabbat 118b
David Avraham Mandelbaum, 20th Century Israel
במפרשים עמדו בדברי רש"י (במדבר טו, לב) שכתב: בגנותן של ישראל הכתוב מדבר, שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ובשני' בא זהו חללה ע"כ. ומבואר לפי"ז דאת השבת הראשונה שמרו. ואילו כאן בגמ' חזינן להדיא שגם את השבת הראשונה לא שמרו.
In the commentaries they stood by the words of Rashi who wrote, “The text speaks disparagingly about Israel, for they only kept the first Shabbat and on the second this one came and violated it.” And it is understood from this explanation that they did keep the first Shabbat. Whereas here in the Gemara we see explicitly that the first Shabbat they did not keep.
ורבינו המהרש"ל בספרו יריעות שלמה (פר' שלח) תירץ, דבשבת הראשונה היה אמנם חילול שבת וכנאמר: יצאו מן העם ללקוט וגו', אך סוף סוף לא מצאו ולא חיללו, אך כעת חיללו ממש, ע"כ.
And our Rabbi the Maharshal, in his book Yeriot Shlomo answered that on the first Shabbat really there was a  violation of shabbat, as it is said, “They went out from among the nation to collect,” but in the end they did not find [manna] and did not violate [Shabbat], but it is as if they actually violated it.
(ויש להעיר, דכיון דמחלל שבת בפרהסי' כעובד ע"ז וכמבואר בחז"ל, ובע"ז הרי מחשבה כמעשה כדאיתא בקדושין (ע' ע"א), א"כ שפיר חייבים כה"ג ג"כ ונחשב חילול שבת גם בשבת הראשונה לפי"ז, וי"ל).
(There is to stir up trouble, that since when one violates Shabbat in public it is like idolatry as is explained by our Rabbis, and for idolatry thought is like action as we see in tractate Kiddushin, if so they are correctly obligated as such, and also on the first Shabbat it is considered a violation of Shabbat.)



Part III: The Friday Meal
The Arukh Hashulchan discusses a seeming contradiction in the Rambam (and possibly the Gemara) where one may either not be allowed to have any fixed meals on Friday, or one might be able to have one all through the day until Shabbat begins. Here he finds an underlying reason behind the prohibition and uses that to reconcile the seeming problem.

ערוך השולחן אורח חיים סימן רמט
Arukh Hashulchan, OC 249
סעיף ד
כתב הרמב"ם בפ"ל דין ד' אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת מפני כבוד השבת ומותר לאכול ולשתות עד שתחשך ואף על פי כן מפני כבוד השבת ימנע אדם א"ע מן המנחה ולמעלה מלקבוע סעודה כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול עכ"ל
Article 4
The Rambam wrote that it is forbidden to make a fixed meal and feast [with drinking, possibly]  on the eve of Shabbat due to the honor of Shabbat. And it is permissible to eat and drink until it gets dark, but even so, due to the honor of Shabbat a person should restrain herself from the afternoon and on from having an established meal so that she may enter Shabbat desiring to eat.
וביאר המגיד משנה דכוונתו כן הוא דסעודה ומשתה שאינו נוהג בימות החול אסור כל היום כולו אפילו מבוקר וזהו שאמרו בגיטין [ל"ח:] שמשפחה היתה בירושלים שקבעה סעודתא בע"ש ונעקרה
And the Maggid Mishne explains that [the Rambam’s] intention is that meals and feasts which one is not accustomed to making during the week are forbidden all day [on Friday], even from the morning. And this is what they said in [tractate] Gittin, that there was a family who would have fixed meals on Shabbat eve and they were barren.
אבל לאכול ולשתות בלא קביעת סעודה מותר עד הלילה ואפילו קביעת סעודה הרגיל בה בחול מותר ג"כ מן הדין דהכי קיי"ל בריש ערבי פסחים [פסחים צ"ט:]
But to eat and to drink for a non-fixed meal is permitted until night, and even a fixed meal that one regularly makes during the week is also permitted per the strict derivation of the law, for that it how we rule at the beginning of the chapter Arvei P’sachim.
אלא שמכבוד שבת הוא למנוע את עצמו מקביעת סעודה אפילו מה שנהוג בחול מן המנחה ולמעלה והיינו מט' שעות ולמעלה שהוא ג' רבעי היום
But, due to the honor of Shabbat one should restrain herself from the fixing of a meal - even what one is accustomed to [eating] during the week - from the afternoon and beyond. That is, from nine hours [into the day] and beyond, which is three-quarters through the day.
ויש מי שפירש בדבריו דברישא מיירי בסעודה ומשתה דהיינו שתייה דבזה אסור כל היום שישתכרו ישתה הרבה ויתבטל סעודת שבת ובסיפא מיירי בקביעות סעודה בלא משתה
And there is one who explains [the Rambam’s] words [by saying] that in his first statement [when he says all day it is forbidden] he is dealing with a meal or feast which has drinking, for this would be forbidden all day; for one who drinks much would become drunk and ruin his Shabbat meal. But in his second statement [when he says one can make a meal through the whole day], that is dealing with a fixed meal without drinking.

Wednesday, January 21, 2015

Parashat Bo 5775

Part I: The Names of the Month
In this week’s parasha, we have the first commandment given to the people of Israel: establishing a calendar system based on the month of the Exodus. This is curious, because our current months are named by Babylonian names (as explained in the Jerusalem Talmud and Breishit Rabbah). The Ramban (Nachmanides) has an interesting explanation for this in which he seems to have a general theory that the names of months are used as recognition for historical events of becoming a free people. He also hints at a return to the original names come the Messianic age.
שמות פרשת בא פרק יב
Exodus Chapter 12
(2) This month is for you the head of months; it is the first for you of the months of the year.
(ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:

ירמיהו פרק טז
Jeremiah Chapter 16
(14) Therefore, days are indeed coming - is the declaration of Hashem; and it shall no longer be said, “As Hashem lives who took up the children of Israel from the land of Egypt.”
(15) Rather, “As Hashem lives who brought up the children of Israel from the land of the North and from all the lands to which He scattered them there,” and I will return them to their land which I gave to their forefathers.
(יד) לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְקֹוָק וְלֹא־יֵאָמֵר עוֹד חַי־יְקֹוָק אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(טו) כִּי אִם־חַי־יְקֹוָק אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל־אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם: ס


רמב"ן שמות פרשת בא פרק יב
Nachmanides on the above
The reason [it says,] “This month is for you the head of months,” is that Israel will count it as the first month, and based on it will count all the months as, “Two,” and “Three,” until the end of the year with twelve months in order that this will be a recounting of the great miracle. For every time that we recall the months, the miracle will be recalled.  
וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר,
For this reason, the months do not have names in the Torah, rather it will say, “In the third month,” (Exodus 19:1).  And it says, “Then it was in the second year in the second month the cloud ascended,” (Numbers 10:11), or, “In the seventh month on the first of the month…” (Numbers 29:1), and so all of them.
ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א), וכן כלם:
And like our remembrance of the Sabbath day in our counting from it: first of the Sabbath, the second of the Sabbath, as I will explain (see Ramban Exodus 20:8), so too is the remembrance of the exodus from Egypt in our counting of the first month, and the second month, and the third from our redemption.
וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו,
But this count is not for the year, for the beginning of the year is from the month of Tishrei, as it is written, “The festival of gathering at the beginning of the year,” (Exodus 34:22), and it is written, “At the circuit of the year,” (Exodus 23:16).
שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה,
If so, when the month of Nissan is called, “First,” and Tishrei, “Seventh,” the solution is that it is first in terms of redemption and [Tishrei] is seventh to it. This is why [it says], “it is the first for you,” for it is not the first in the year, but it is first for you, for it is called as such as a remembrance of our redemption.
אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו:
And out Rabbis already recounted this matter and said that the names of the months came up with us from Babylonia, for to us they did not originally have names.
וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל (ירושלמי ר"ה א ב, ב"ר מח ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו,
And the reason for this, is that at the beginning their numbering was in memory of the exodus from Egypt. But when we ascended from Babylonia and what the verse said was established, “It shall no longer be said, ‘As Hashem lives who took up the children of Israel from the land of Egypt.’ Rather, ‘As Hashem lives who brought up the children of Israel from the land of the North.’” we returned to calling the months by the names they were called in the land of Babylonia to recall that there we stood and from there Hashem, may He be blessed, took us up....
והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז יד - טו) ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון, חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש"י…
And behold we will recall with the months the second redemption like we did until this with the first.
והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה:


Part II: Calculation or Testimony
Maimonides - here summarized by the Meshekh Chockhma - has a theory that when the Sanhedrin exists we are required to use eye witness testimony of the people to declare a new month. The Sanhedrin itself had to know how to calculate the new months with astronomy, though. With the destruction of the Sanhedrin and the Rabbinic line ordained by it, our only choice for declaring the new month is now based on calculation alone. Interestingly, the Talmud seems to think learning how to make such calculations is incumbent on all Jews as knowledge that will both impress the non-Jews and is to be kept from them. It is as if in exile all Jews have to become like the Sanhedrin to the rest of the world.

משך חכמה שמות פרשת בא פרק יב
Meshekh Chokhma, Exodus Chapter 12
Meir Simcha of Dvinsk, Latvia and Poland, 19th and 20th Centuries
החודש הזה לכם וכו'. בספר המצוות לרבינו (הרמב"ם מצות עשה קנ"ג) האריך רבינו
This month is for you, etc. In the Book of Commandments to our Rabbi (the Rambam, Positive Commandment 153) our Rabbi expands on the matter.
ובקיצור, דשיטתו כך הוא: הקביעות על פי חשבון כפי שאנו מונים עתה, אף שלא נראה לשום אדם ביום שלושים, מקודש החודש; ועל פי הראיה, אם לא באו עדים - מעובר,
And in summary, his approach is as such: the fixing [of the months] by calculations, as we do it currently, even if [the moon] was not seen by any person on day thirty, the month is sanctified. But per [the previously used system] of witnessing, if witnesses did not come - the month is extended (literally, “pregnant”).
וזה הלכה למשה מסיני שכל זמן שסנהדרין קיימין צריך דוקא להתקדש על פי הראיה, שאם לא יבואו עדים ויעידו לפניהן, אינו מקודש רק מעובר.
And this is the law from Moses from Sinai that anytime the Sanhedrin is in existence, one needs to sanctify the month by witnessing, for if witnesses do not come and testify in front of them [the Sanhedrin], the month is not sanctified but extended.
אבל בזמן שאין סנהדרין, אף אם יש בית דין סמוך, אין צריך לקבוע על פי ראיה דוקא, רק אם רוצים על פי חשבון גם כן הרשות בידם, היינו שלא ירצו לקבל עדים וכיוצא בזה.
But at a time when there is no Sanhedrin, even if there is a court ordained [by the Sanhedrin’s line], it does not have to fix the month based on testimony, but if they want to do so by calculation, the permission is in their hands: that is if they do not want to receive witnesses and such.
והנפקא מיניה כשיש בית דין סמוך. אבל כשאין בית דין סמוך, ואין מי שיקבל העדות, מתקדש דוקא על פי חשבון.
And this difference is only when there is an ordained court. But when there is not an ordained court, and [therefore] there is no one to accept testimony, it may only be sanctified by calculation.

רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק א, הלכה ו
Mishneh Torah, Laws of Sanctifying the Month, Chapter One, Law 6
The court calculates in the manner in which astronomers calculate so that they will know the place of the stars and their path, and they can investigate and refine until they know if it possible that one would see the moon in its time - which is the thirtieth night - or if it is not possible.
בית דין מחשבין בחשבונות כדרך שמחשבים האצטגנינים שיודעין מקומות הכוכבים ומהלכם וחוקרים ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח בזמנו שהוא ליל שלשים או אי אפשר,
If they knew that it was possible to see it, they sit and wait for witnesses all of the thirtieth day.
אם ידעו שאפשר שיראה יושבין ומצפין לעדים כל היום כולו שהוא יום שלשים

תלמוד בבלי מסכת שבת דף עה עמוד א
Babylonian Talmud, Tractate Shabbat 75a
Said Rebbi Shimon ben Pazi, said Rebbi Yehoshua ben Levi in the name of Bar Kafra, “Anyone who knows how to calculate the seasons and stars and does not calculate, about him the Scripture says, ‘He did not peruse the action of Hashem and the work of His hands he did not see.’” (Isaiah 5:12)
אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב - עליו הכתוב אומר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו.
Said Rebbi Shmuel bar Nachmani, said Rebbi Yochanan, “From where [is it derived] that it is a commandment on man to calculate the seasons and stars? As it says, ‘You shall keep them and perform them, for that  is your wisdom and discernment in the eyes of the nations.’ (Deuteronomy 4:6)”
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות - שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים
Which is the wisdom and discernment that is in the eyes of the nations? He would say, “This is the calculation of seasons and stars.”
איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים - הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא עמוד א
Babylonian Talmud Tractate Ketubot, 111a
And that they [the Jews] will not reveal the secret to the idolaters.
ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים

תוספות מסכת כתובות דף קיא עמוד א
Tosafot on the Above
That they will not reveal the secret - the leap year, as we say, “For it is your wisdom and discernment,” that is the secret of the leap year.
שלא יגלו סוד - העיבור כדאמרינן (שבת דף עה.) כי היא חכמתכם ובינתכם זהו סוד העיבור.


Part III: Riding Trains on Friday
The Arukh Hashulchan lays out a theory of why travel is limited leading up to Shabbat and he then fits that into a modern world of trains and train schedules. Also interesting is that in his time people seem to be rather lax about following such rules which he both explains, but also very slightly admonishes.
ערוך השולחן אורח חיים סימן רמט
Arukh Hashulchan OC 249
סעיף א
אמרינן בסוכה [מ"ד:] שלא יהלך אדם בע"ש יותר מג' פרסאות בכדי שיבא בעוד היום גדול שתהא ביכולת להכין בעדו צרכי שבת
Article 1:
We say in [Tractate] Sukkah that a person should not travel more than three parsaot (totalling about seven  miles) on Friday so that he can arrive when there is still much day and be able to provide the needs of Shabbat for himself.
בין הולך לביתו ובין שהולך לבית אחרים דאם יבא קודם הלילה ובביתו לא הכינו בעדו יתכעס ולא יהיה לו או להם מה לאכול לכבוד שבת
[This is] whether he travels to his house or travels to another’s house, for if he arrives before night and in his house they have not prepared for him [for Shabbat], he will be angry, and there will be nothing for him or them to eat in honor of Shabbat.
וכן בבית אחרים או שלא יהיה לו מה לאכול או אם יתנו חלקם לא יהיה להם
And so too in the house of others either he will not have food, or if [the others of his house] give him their portion, they will not have.
ועוד חשש אחר דבוודאי ירצו להכין בעדו בין בביתו בין בבית אחרים ויתאחרו ויבשלו עם חשיכה
There is another worry that for sure he will want to prepare for himself whether in his own house or in someone else’s house, and they will be late and cooking when it gets dark.
ופשוט הוא שאם הודיע לביתו שיבא או לבית אחרים הודיע ע"י מכתב או ע"י איש שיבא על שבת מותר לילך יותר שהרי יכינו בעדו
And it is obvious that if he informs his household that he is arriving.  Or to the house of others, he informs them based on a letter or another person that he is coming for Shabbat, it is permissible to travel further, for they will prepare for him.
וכן אם נוסע לאכסניא קבועה שידוע שמכינים בעד אורחים שיבואו קודם חשיכה ג"כ מותר שהרי עינם צופות שיבואו אורחים כנהוג:
So too if he travels to a hotel where it is known that they prepare for the sake of guests who arrive before it gets dark, so too is it permissible, for they are looking out for guests to come as is usual.


סעיף ג
וכתבו הגדולים דכל זה הוא בהולך ברגליו אבל כשיושב בעגלה או רוכב על סוס וחמור יכול ליסע יותר מג' פרסאות [ב"ח ומג"א ועט"ז] דבהם הנסיעה במהירות יותר מבהולך רגלי
Article 3:
The great [halachik thinkers] wrote that all this is when one walks, but when one rides in a carriage or on a horse or donkey, he may travel more than three parsaot, for with them the travel is faster than walking.
ולכן לא נהגו עתה להזהר בזה. ומ"מ יזהר לבא בעוד היום גדול שלא לבא לידי חילול שבת  
Therefore, these days we are not careful in this. Nonetheless, one should be careful to arrive while much day is left so he will not come to violate Shabbat.
וכ"ש בנסיעה במסילת הברזל צריך לחשוב החשבון היטב שהרי גם כאשר תעמוד ויבא על מקומו נצרך לו לנסוע בעגלה לבא לביתו לכן אם יראה לו שביאת המסילה הוא קרוב לשקיעת החמה יזהר לשבות במקום הקודם
All the more so when traveling by train one needs to calculate the schedule well, for even when the train arrives at its station, he needs to travel by carriage to get home. Therefore, if it seems to him that the train arrival is close to sunset, he should be careful and make Shabbat at the previous stop.