Get email notifications of blog updates

Tuesday, January 13, 2015

Parashat Va'era 5775

Part I: The Snake and the King
There is a law laid out in Tractate B’rakhot that one praying the Amidah - and therefore talking to the King of kings - does not interrupt even if a human king addresses him nor if a snake wraps around his leg. The midrash below not only connects the snake and king, but uses that to explain why in our parasha Moses uses his staff to snake trick to wow Pharaoh. This piece uses the linguistic trick of the root עקמ which can mean both curvy and deceptive (therefore connecting the winding movement of a snake with a king).

שמות פרשת וארא פרק ז
Exodus Chapter 7
(ט) כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל־אַהֲרֹן קַח אֶת־מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי־פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין:
(9) When Pharaoh says  to you, “Provide a wonder for yourselves,” you shall say to Aaron, “Take your staff and cast it before Pharaoh; it will be a serpent.”

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וארא, ד
Midrash Tanchuma, Parasha Va’era 4
כי ידבר אליכם פרעה לאמר
“When Pharaoh says to you…”
ילמדנו רבינו מי שעמד להתפלל ובא הנחש ונשכו מהו שיפסיק
Our Rabbis taught us that one who stands to pray and a snake comes and bites him, what [is the rule] about stopping?
כך שנו רבותינו העומד בתפלה אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק
Thus our Rabbis taught: One who stands in prayer, even if the king asks his well-being, he should not respond to him [the king]. Even if a snake is wrapped around his ankle, he should not stop.
מעשה ברבי חנינ' בן דוסא שהיה עומד ומתפלל
An occurrence with Rebbi Chaninah son of Dosa who was standing and praying:
בא ערוד ונשכו וברחו התלמיד'
A lizard came and bit him; his students fled.
אחר שעה באו ומצאו אותו ערוד מת מושלך ע"פ חורו
After an hour, they [the students] came and found that same lizard dead and cast over its hole.
אמרו ווי לו לאדם שנשכו ערוד ויי לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא
They said, “Woe to the person whom a lizard bit, and who to the lizard who encountered Rebbi Haninah son of Dosa.”
ומה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות מצרים
But what did the Sages notice that they juxtaposed the curling of a snake to the kingship of Egypt?
א"ר יהושע בן פזי דכתי' (ירמ' מו) קולה כנחש ילך כי בחיל ילכו וקרדומות באו לה כחוטבי עצים
Said Rebbi Yehoshua son of Pazi, as it is written, “Her [Egypt’s] voice will go like a snake; for they will go  as an army, and axes come to her like wood-choppers.” (Jeremiah 46:22)
מה הנחש מלחש והורג אף מלכות מצרים מלחשת והורגת את האדם
Just as a snake whispers [/hisses/charms]  and kills, so too the kingship of Egypt whispers and kills a man.
הוא נתון בבית האסורין מלחש עליו והורגו
He is placed in prison, someone whispers about him, and [Egypt] kills him.
ד"א מה ראו להקיש מלכות מצרים לנחש מה הנחש הולך מעוקם אף מלכות מצרים מעקמת דרכים
Another idea: What did they see to juxtapose the kingship of Egypt with a snake? Just as a snake goes and moves tortuously, so too the kingship of Egypt winds [its] ways.
לפיכך אמר הקב"ה למשה כשם שהנחש מעוקם כך פרעה הרשע מעוקם
Therefore, the Holy One, blessed be He said to Moses, “Just like the snake is deceptive [tortuous], so too Pharaoh the evil is deceptive.
וכשיבוא להתעקם ואמרת אל אהרן קח את מטך יתלה את המטה כנגדו כלומר מזה את לוקה
When he comes to be deceive, you shall say to Aaron, “Take your staff and raise the staff up opposite him [Pharaoh].” That is to say, from this [staff] you will be struck.
מגיד מראשית אחרית (ישע' מו) עד שמשה בסנה הראה לו הקב"ה האיך פרעה עתיד להתעקם, לפיכך עשה מקלו נחש
“Telling the end from the beginning,” (Isaiah 46:10) When Moses was at the [Burning] Bush, the Holy One, blessed be He, showed him how Pharaoh would be deceptive in the future. Therefore he made his staff a snake.
כלומר שפרעה הרשע כשם שהנחש מעוקם כך פרעה יתעקם.
That is to say, that [in regards] to Pharaoh the wicked, just as the snake is deceptive, so too Pharaoh will be deceptive.


Part II: There was a frog in his bed
Both the plagues of frogs and lice switch descriptions between singular and plural. Therefore, from some verses, it seems the plagues may have actually been a frog and a louse. Rashi, while quoting the midrashic take on this tells us that the plain meaning is that the singular is just a way of describing groups of animals in Biblical Hebrew (and in old French, but I edited out that part). Nonetheless, this piece is begging for a midrash. The Rabbis provide it in dispute, which the Maharshah takes to be a dispute over the type of magic used. To him, the opinion of Rebbi Akiva makes no sense given the context of the verse. Rebbi Akiva’s debate opponent, Rebbi Elazar son of Azaria, is not so nice to Rebbi Akiva’s meddling in this topic.
שמות פרשת וארא פרק ח
Exodus, Chapter 8
(ב) וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת־יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(2) Then Aaron stretched out his hand over the waters of Egypt; then the frog emerged and covered the land of Egypt.
(ג) וַיַּעֲשׂוּ־כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת־הַצְפַרְדְּעִים עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(3) So did the magicians with their enchantments; then the frogs emerged on the land of Egypt.
...
...
(יד) וַיַּעֲשׂוּ־כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת־הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:
(14) And the magicians did as such with their enchantments to bring forth the lice, but they could not; and the louse was on man and beast.
(טו) וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל־פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב־פַּרְעֹה וְלֹא־שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק: ס
(15) Then the magicians said to Pharaoh, “This is the finger of God;” then Pharaoh’s heart hardened and he did not listen to them, as Hashem said [would happen].

רש"י שמות פרשת וארא פרק ח
Rashi on the Above
(ב) ותעל הצפרדע - צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים זהו מדרשו. ופשוטו יש לומר שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות.
(2) Then the frog emerged - There was one frog, and they would strike it and it would split into swarms and swarms - this is its midrashic understanding. Its plain meaning: a swarming of frogs is referred to by the singular form.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סז עמוד ב
Babylonian Talmud, Tractate Sanhedrin, 67b
ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים,
“Then the frog emerged and covered the land of Egypt.”

אמר רבי אלעזר:צפרדע אחת היתה, השריצה ומלאה כל ארץ מצרים.
Said Rebbi Elazar: “There was one frog, and it bred and covered all of the land of Egypt.”

כתנאי, רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת היתה, ומלאה כל ארץ מצרים.
This is like a debate among Tannaitic Rabbis. Rebbi Akiva says, “There was one frog and it filled all of Egypt.”
The Talmud explains that Rebbi Elazar’s opinion is one half a debate between Tannaim (Mishnah era Rabbis).
אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא, מה לך אצל הגדה? כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות, צפרדע אחת היתה, שרקה להם והם באו.
Said to him Rebbi Elazar son of Azariah: “Akiva, what is narrative literature to you? Cease your speaking and go [deal with matters] of skin-diseases and tents (matters of purity). There was one frog, which croaked to them [the other frogs] and they came.”
Rebbi Elazar chastises Rebbi Akiva for his midrashic take saying that R’ Akiva is better suited to studying purity laws.

מהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף סז עמוד ב
Maharsha on the Above
Shmuel Eidels, Poland 16th-17th Centuries
ונראה הא דניחא ליה לראב"ע לומר הכי צפרדע אחת היתה שרקה כו' ולא כדברי ר' עקיבא דצפרדע אחת השריצה כו'
It seems that it is fine for Rebbi Elazar son of Azariah to say as such, “There was one frog which croaked,” and not like the words of Rebbi Avika that one frog bred, etc.,

למאי דאמרינן לעיל שעד מכת כנים היו מצריים חושבים שעל ידי מכשפות היו המכות הראשונות מה שאין כן בכנים דלא מכניף
According to what we said above that until the plague of lice, the Egyptians thought that the first plagues were by the hands of wizards, which is not the case for lice which were not gathered together.
Earlier the Maharsha explained that spirits can summons or gather things together but cannot create things which did not exist.
והשתא לדברי ראב"ע שהאחת שרקה וכולם באות היינו דמכניף שפיר חשבו המצריים דעל ידי מעשה שדים באו ועלו שהשד הכניפן
Now, according to the words of Rebbi Elazar son of Azariah that one croaked and the others came - that is it gathered - the Egyptians thought reasonably that they came and emerged due to the action of a spirit, for the spirit gathered them.

אבל לדברי רע"ק שהאחת השריצה כולן דבר זה בריאה חדשה היא ומעשה גמור הוא
But according to the words of Rebbi Akiva that one bred all the others, this matter is a new creation and a complete action.

ואמאי לא קאמר המצריים עלה אצבע אלהים היא דהא השד לא יוכל להכניף
So why did the Egyptians not say about it that, “It is the hand of God?” since the spirit should not have been able to gather [them].
Rebbi Akiva’s explanation is problematic since the Egyptians can repeat this plague on their own and creating frogs from scratch is not in their power.

Part III: Tying it all together
Excuse the title. I wanted to look at tying knots on Shabbat. This particularly weighs in on shoelace tying. The Arukh Hashulchan plays out the two major arguments: the Rambam versus the Tur. Both cases are playing with a general Shabbat principle that like work done to build the Tabernacle, for work done on Shabbat to count as a violation, it must be מלאכת מחשבת which roughly translates to “well designed work,” or, “well planned work.” From this, a flimsy knot might not count. The debate really seems to be over what counts as flimsy.

ערוך השולחן אורח חיים סימן שיז, סעיף ד
Arukh Hashulchan, OC:317, Article 4
וז"ל הרמב"ם ריש פ"י הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן חייב כגון קשר הגמלים וקשר הספנין וקשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרין הרצענים בשעת עשייתן וכל כיוצא בזה
This is the language of the Rambam at the beginning of chapter 10 [of the laws of Shabbat], “One who ties a lasting knot, and it is work of a professional is obligated. For instance, the knot of a camel driver, the knot of a sailor,  and the knots of the leather straps of shoes and sandals which leather makers tie at the time of making them, and any similar thing.
אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור
“But one who ties a lasting knot which is not the work of an artisan is exempt [from punishment, though it can be forbidden].
וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לקושרו לכתחלה
“But a knot which is not lasting and is not the work of an artisan is permitted to tie ab initio…”
ערוך השולחן אורח חיים סימן שיז, סעיף ה
Arukh Hashulchan, OC:317, Article 5
ושיטת הטור שהיא שיטת רש"י אינו כן דאין שום חילוק בין קשרים של מעשה אומן לאינו מעשה אומן אלא בין קשר של קיימא לאינו של קיימא
But the approach of the Tur - which is the approach of Rashi - is not as such, for [to them] there is no difference between knots which are the work  professional with  those which are not the work of a professional, but rather between those which last and those which do not last.
אך באינו של קיימא יש שני סוגים והיינו דקשר שמתירים בכל יום מותר לכתחלה וקשר לזמן פטור אבל אסור
But one which is not lasting has two categories: those whose knot is untied daily are permitted ab initio, and a knot that lasts some time is exempt but forbidden.

ערוך השולחן אורח חיים סימן שיז, סעיף ו
Arukh Hashulchan, OC:317, Article 6
וז"ל הטור כל קשר העומד להתקיים לעולם חייבין חטאת על קשירתו והתרתו בין אם הוא של אומן או של הדיוט
This is the language of the Tur: “Any knot that is made to stay forever, one is obligated for a sin offering for tying it or untying it, whether it is one of a professional or a layman.
והעומד להתקיים שבעה ימים פטור אבל אסור וכו'
“And one made to stay for seven days is exempt (from that sin offering) but forbidden...
ושעומד להתיר בכל יום מותר לכתחלה עכ"ל
“And one made to be untied daily is permissible ab initio.”

No comments:

Post a Comment