Get email notifications of blog updates

Wednesday, February 25, 2015

Parashat T'tzaveh 5775

Part I: It’s All About the Clothes
The Gemara on our parasha claims that the consecutive pieces about the priestly garments and sacrifices leads to an understanding that the mere wearing of the garments has as much effect of atonement as does sacrificing. This is troubling for me, since the sacrificial system - as difficult as it may sometimes be to comprehend, involves detailed work and financial loss to atone for sins. Wearing garments seems comparatively jejune. The Torah Temimah seems to also picks up on this and uses a Rashi to help explain that the garments atone merely as a part of the sacrificial system, not in its place. Troubling or not, there is something compelling about giving such meaning to the lavish priestly garments.

שמות פרשת תצוה פרק כח
Exodus Chapter 28
(1) And you, draw close to you Aaron, your brother, and his sons with him from amongst the children of Israel, to make him a priest for Me; Aaron, Nadav, and Avihu; Elazar and Itamar, the children of Aharon.
(א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת־בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ־לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן:
(2) Then you will make holy garments for Aaron your brother for glory and splendor..
(ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי־קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:
(3) Then you will speak to all of the wise of heart, him that I have filled him with the spirit of wisdom, and they will make the garments of Aaron to sanctify him to make a priest for Me.
(ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת־בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ־לִי:
(4) And these are the garments that they will make: a breastplate, an ephod, a robe, a chequered tunic, a turban, and a girdle; they will make the garments of holiness for Aaron your brother and his sons to become priests for Me.
(ד) וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי־קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ־לִי:

שמות פרשת תצוה פרק כט
Exodus Chapter 29
(1) This is the matter that you will do for them to sanctify them to be priests for Me; take one bull of cattle, and two pure unblemished rams.
(א) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן־בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם:
(2) And unleavened bread and cakes of unleavened bread mixed in the oil, and unleavened crackers smeared with the oil; of fine wheat flour you shall make them.
(ב) וְלֶחֶם מַצּוֹת וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם:
(3) Then you shall put them in one basket and bring them close in the basket and the bull and the two rams.
(ג) וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל־סַל אֶחָד וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל וְאֶת־הַפָּר וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִם:

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף פח עמוד ב
Babylonian Talmud, Tractate Z’vachim, 88b
ואמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך:מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין.
And said Rebbi Inini son of Sason, “Why was the portion about sacrifices next to the portion about the priestly garments? To say to you, just as the sacrifices atone, so too the priestly garments atone.”
כתונת מכפרת על שפיכות דם, שנאמר: וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם, (בראשית לז:לא).
The tunic atones for spilling blood, as it says, “Then they slaughtered a goat and they dipped the tunic in the blood,” (Genesis 37:31)
מכנסים מכפרת על גילוי עריות, שנאמר: ועשה להם מכנסי בד [לכסות (את) בשר ערוה], (שמות כח:מב).
The pants atone for sexual crimes, as it says, “Make for them pants of linen [to cover the skin of nakedness],” (Exodus 28:42)
מצנפת מכפרת על גסי הרוח. מנין? אמר רבי חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה.
The tunic atones for haughtiness. From where? Said Rebbi Chanina, “Comes a thing which is above and atones for being above [others].”
אבנט מכפר על הרהור הלב, היכא דאיתיה.
The girdle atones for [impure] musings of the heart, where it is [it sits on the heart].
חושן מכפר על הדינין, שנא': ועשית חושן משפט, (שמות כח:טו).
The breastplate atones for judgements. As it says, “You shall make a breastplate of judgement,” (Exodus 28:15).
אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר: אין אפוד ותרפים, (הושע ג:ד).
The ephod atones for idolatry, as it says, “Without an ephod or t’rafim,” (Hosea 3:4).
מעיל מכפר על לשון הרע. מנין? א"ר חנינא: יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע.
The robe atones for slander. From where? Said Rebbi Chanina, “Comes a matter of sounds [due to the bells on the robe] and atones for the evil sound.”  
וציץ מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב: והיה על מצח אהרן, (שמות כח:לח). ובעזות פנים כתיב: ומצח אשה זונה היה לך, (ירמיהו ג:ג).
The headplate atones for brazenness [lit. a strong forehead]. About the headplate it is written, “Then it will be on the forehead of Aaron,” (Exodus 28:38). And about brazenness it is written, “You had a prostitute’s forehead,” (Jeremiah 3:3).

תלמוד בבלי מסכת יומא דף עב עמוד ב
Babylonian Talmud, Tractate Yoma 72b
Were it not for the priestly garments, not an escapist nor remnant would remain from the “haters of Israel.”
אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.
The term “haters of Israel” is a nice way of saying just “Israel,” without using depressing language.


רש"י מסכת יומא דף עב עמוד ב
Rashi, Tractate Yoma 72b
Were it not for the priestly garments - for through them they brought the sacrifices which atone for Israel.
אלמלא בגדי כהונה - שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל.

תורה תמימה הערות שמות פרק כט
Torah Temimah, Notes, Exodus, Chapter 29
Barukh Epstein, 20th Century Belarus
And here, the matter in its simple understanding teaches that the priestly garments themselves atone. But according to this explanation, Rashi needs investigation… for why did he not explain about the simple meaning that the priestly garments atone like the language here? And one needs to say that he reasons that the garments only atone when they perform the holy service in them - the performance of the sacrifices, and not the wearing itself.
והנה פשטות הענין מורה שבגדי כהונה עצמן מכפרים, אבל לפי"ז צ"ע ברש"י… ולמה לא פירש בפשיטות שבגדי כהונה עצמן מכפרים כפשטות הלשון הכא, וצ"ל דס"ל דרק אז מכפרין הבגדים כשעושין בהם עבודת הקודש מעשה הקרבנות לא הלבישה עצמה:

Part II: Remember the Pronunciation
This Shabbat before Purim we read a special maftir about remembering what Amalek did to us in the desert and blotting out their name (and existence). Bracketing all the baggage that comes with this topic -with a big bracket, the Gemara has a story about Yoav, David’s General Officer, who kills all the male Edomites (who seem to take the place of Amalek here), because he reads the word זכר vocalized as the word for males, “zakhar” and not as the word for memory, “zekher.”
דברים פרשת כי תצא פרק כה
Deuteronomy, Chapter 25
(17) Remember what Amalek did to you on the road of your going out from Egypt.
(יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:
(18) That accosted you on the road and removed the stragglers from you - all the weak trailing you - and you were tired, weary, and he [Amalek] did not fear God.
(יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:
(19) Then it will be when Hashem, your God, settles you from all your surrounding enemies, in the land that Hashem your God gives to you as an inheritance, you shall erase the memory of Amalek from beneath the Heavens; do not forget.
(יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק־אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח: פ

מלכים א פרק יא
1 Kings, Chapter 11
(16) For six months Yoav and all of Israel dwelled there until they cut off every male in Edom.
(טז) כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב־שָׁם יוֹאָב וְכָל־יִשְׂרָאֵל עַד־הִכְרִית כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם:

ירמיהו פרק מח
Jeremiah, Chapter 48
(10) Cursed is one who does the work of Hashem slackly; and cursed is one who withholds his sword from blood.
(י) אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְקֹוָק רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם:


תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א - עמוד ב
Babylonian Talmud, Tractate Bava Batra 21a - 21b
Said Rava, “[If] there are two types of educators: one is well versed but not exact, and one is exact but not well versed, we appoint that one who is well versed by not exact: mistakes go away on their own.”
ואמר רבא: הני תרי מקרי דרדקי, חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס - מותבינן ההוא דגריס ולא דייק, שבשתא ממילא נפקא.
Rav Dimi of Nehardia said: We appoint the one who is exact but not well versed: a mistake, when it arrives, has [permanently] arrived. As it is written, “For six months Yoav and all of Israel dwelled there until they cut off every male [zakhar] in Edom,” (1 Kings 11:16).
רב דימי מנהרדעא אמר: מותבינן דדייק ולא גריס, שבשתא כיון דעל - על; דכתיב: כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום (מלכים א יא:טז),
When he came before David, he said to him, “Why did you do as such?”
He said to him, “As it is written, ‘Erase the male [zakhar] of Amalek.’”
He said to him, “But we read it as memory [zekher]!” He said to him, “I, male [zakhar] was read to me.”
כי אתא לקמיה דדוד, אמר ליה: מאי טעמא עבדת הכי? אמר ליה, דכתיב: תמחה את זכר עמלק.
אמר ליה: והא אנן זכר קרינן!
א"ל: אנא זכר אקריון.
He went and asked his teacher.
He said to him, “How did you read to me?”
He said to him, “Memory [zekher].”
He took out his sword to kill him.
He said to him, “Why?”
He said to him, “As it is written, “Cursed it one who does the work of Hashem slackly,” (Jeremiah 48:10).  He said to him, “Leave that man to stand cursed.”
He said to him, “It is written, ‘And cursed is one who withholds his sword from blood,’ (Jeremiah 48:10).” Some say he killed him, and some say he did not kill him.
אזל שייליה לרביה,
אמר ליה: היאך אקריתן?
אמר ליה: זכר.
שקל ספסירא למיקטליה,
אמר ליה: אמאי?
א"ל, דכתיב: ארור עושה מלאכת ה' רמיה, (ירמיהו מח:י).
א"ל: שבקיה לההוא גברא דליקום בארור!
א"ל, כתיב: וארור מונע חרבו מדם (ירמיהו מח:י)!
איכא דאמרי: קטליה, ואיכא דאמרי: לא קטליה.

חידושי הרשב"א מסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב
Novellae of the Rashba, Tractate Bava Batra 21b
Shlomo ben Aderet, 13th Century Spain
Such is the explanation of the commentators: that the teacher did not err in reading it, but in his oversight, that he did not oversee him when he made a mistake and switched its reading.
כך פירשו המפרשים שהמלמד לא פשע בקריאתו אלא בהשגחתו שלא השגיח עליו כשהיה טועה ומחליף קריאתו:

דף על הדף בבא בתרא דף כא עמוד ב
Daf al HaDaf, Tractate Bava Batra 21b
David Avraham Mandelbaum, 20th Century Israel
The Shulchan Arukh HaRav wrote in the laws of studying Torah, that in their days, when most of the nation spoke in the Holy tongue, when a child began to speak, his father would speak with him in the Holy tongue. So the child would not learn with a teacher the meaning of the words, for this alone he knew. Rather, he would learn only the reading with vowels and musical punctuation, and reading but not writing, for then the vowels and musical punctuation were not written in their days, but rather like our Torah scrolls. And they would learn the vowels and musical punctuation in the Torah by heart.
כתב השו"ע הרב בהל' ת"ת (פ"א ס"א) שבימיהם שהיו רוב העם מספרים בלשון הקודש, וגם כשהתינוק התחיל לדבר, הי' אביו מדבר עמו בלשון הקודש (כדאיתא ברש"י דברים י"א י"ט מספרי), ולא הי' התינוק לומד אצל המלמד פירוש המילות, שזה ידע לבד, אלא הי' לומד רק הקריאה בנקודות ובטעמים וקרי ולא כתיב, כי אז לא היו הנקודות והטעמים כתובים בימיהם אלא כספר תורה שלנו, והיו לומדיםה נקודות והטעמים במקרא בעל פה.

Part III: How do We Remember?
Here the Arukh Hashulchan explains why we fulfill the commandment of erasing Amalek and remembering them on this Shabbat in particular, and how we fulfill the commandment. As background, which many know, Haman is a descendant of Amalek (as the text of the Megillah makes fairly explicit).

ערוך השולחן אורח חיים סימן תרפה, סעיף ה
Arukh Hashulchan, OC 685
On the second [special] Shabbat, which is before Purim, we read the portion of Zakhor [Remember] (Deuternomy 25:17-19).. And many legal decisors, reason that [reading] the portion of Zakhor is from the Torah, which is to say that from the Torah is is an obligation to read the portion of erasing Amalek once per year.
בשבת שנייה שקודם פורים קורין פרשת זכור והרבה פוסקים סוברים שפרשת זכור הוי דאורייתא כלומר דמן התורה הוי חיוב לקרות פרשת מחיית עמלק פעם אחת בשנה
However, in the days of Mordechai and Esther they established an obligation for the Shabbat before Purim in order to connect the erasing of Amalek with the fall of Haman, as we wrote. And it is written, “And these days are remembered and performed,” (Esther 9:28), one needs to precede remembering Amalek to performing the commandments of Purim.
אך בימי מרדכי ואסתר קבעו החיוב על שבת שלפני פורים כדי להסמיך מחיית עמלק למפלת המן כמ"ש וכתיב [אסתר ט, כח] והימים האלה נזכרים ונעשים צריך להקדים זכירה דעמלק לעשייה דמצות פורים
And there is one who says that one fulfills this at the Torah level also with the Torah reading on Purim in the Parasha of, “Then Amalek came” (Exodus 17:14).
ויש מי שאומר דיוצאין מן התורה גם בקריאה דפורים בפרשת ויבא עמלק [מג"א ס"ס זה]
But in my humble opinion, this is not so, for the Rambam wrote in his Book of Commandments, positive commandment one hundred and eighty-eight, that He commanded us to cut off the offspring of Amalek, and in commandment one hundred and eighty-nine he wrote that He commanded us to remember what Amalek did to us. And this [cutting off and remembering] is only recounted in the portion of Zakhor.... but in the portion of “Then Amalek came,” the commandment of remembering for all of Israel is not written, nor the commandment of erasing.
ולענ"ד אינו כן שהרי הרמב"ם בספר המצות בעשין קפ"ח כתב שצונו להכרית זרע עמלק וכו' ובמצוה קפ"ט כתב שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק ע"ש וזה נזכר רק בפרשה זכור… אבל בויבא עמלק לא כתיבא מצות זכירה לכלל ישראל ולא מצות מחייה… .
And also in tractate Megillah is teaches explicitly that the root of the obligation is in Zakhor, as it is taught, “Remember: it might mean [remember] in the heart, but the Torah says, ‘Do not forget.’ Therefore, forgetting of the heart is stated. So what do I uphold through ‘remember?’ Remember by mouth.” Therefore it is an obligation only through the portion of Zakhor.
וגם במגילה [י"ח.] משמע להדיא דעיקר חיובא היא בזכור דתניא זכור יכול בלב ת"ל לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה ע"ש אלמא דחיובא היא רק בפרשה זכור
However, this is specifically whenever it is read in the Torah in the portion of Ki Tetze [in Deuteronomy], that one fulfills her Torah obligation. But the Rabbinic decree is specifically before Purim.
מיהו זהו וודאי כשקראה בתורה בפרשה תצא דיצא מדאורייתא אבל מתקנתא דרבנן דווקא קודם פורים

Thursday, February 19, 2015

Parashat T'rumah 5775

Part I: What Kind of Animal?
Among the items used to build the Tabernacle were t’chashim [תחשים] (or tachash in singular), which I remember translated as “dolphin” from a translation I read in my youth (mechon-mamre has “seal”). The Rabbis themselves find this animal to be mysterious, and based on the idea that all animals used in the Tabernacle were kosher (there are some nice commentaries on some of the dyes such as the scarlet which seem to come from particularly non-kosher creatures), I present here some of the ideas of which this animal was.

שמות פרשת תרומה פרק כה
Exodus 25
(3) And this is the donation which you will take from yourselves: gold, silver, and bronze.
(ג) וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:
(4) And blue, and purple, and scarlet and fine linen and goat’s hair.
(ד) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים:
(5) And reddened rams’ skins, and the skins of t’chashim and acacia [cedar?]-wood
(ה) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים:

יחזקאל פרק טז
Ezekiel 16
(10) I dressed you in woven clothing, and I put tachash shoes on you; I bound your [head] in linen, and I covered you with silk.
(י) וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כח עמוד א
Babylonian Talmud, Tractate Shabbat, 28a
Said Rav Ada son of Ahava: “Tachash” which was in the days of Moshe, he asked him, “Was it permitted [to eat] or prohibited?”
אמר רב אדא בר אהבה: תחש שהיה בימי משה קמיבעיא ליה, טמא היה או טהור היה?
Said Rav Yosef, “What are you asking? We taught, ‘The only things fit for the work of Heaven were the skins of permitted animals.’”
אמר רב יוסף: מאי תיבעי ליה? תנינא: לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד!
Rebbi Abba challenged, “Rebbi Yehuda says, ‘There were two coverings [for the Tabernacle], one of reddened rams’ skins, and one of the skins of t’chashim.’ Rebbi Nechemiya says, ‘It was one covering, and similar to a species of tree squirrel.’ But the tree squirrel is prohibited!
מתיב רבי אבא, רבי יהודה אומר: שני מכסאות היו, אחד של עורות אילים מאדמים ואחד של עורות תחשים. רבי נחמיה אומר: מכסה אחד היה, ודומה כמין תלא אילן. והא תלא אילן טמא הוא! -
Here is what he is saying: It was like a species of squirrel, in that it had many colors, but not an actual tree squirrel that whereas that is prohibited, this is permitted.
הכי קאמר: כמין תלא אילן הוא, שיש בו גוונין הרבה, ולא תלא אילן, דאילו התם - טמא, והכא - טהור.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כח עמוד ב
Babylonian Talmud, Tractate Shabbat 28b
Rebbi Meir used to say, “The Tachash that was in the days of Moshe was a unique animal, and the Sages could not decide if it was a species of wild animal or a species of domesticated animal. And it had one horn on its forehead, and for the time it was available to Moshe, and he made the Tabernacle from it and it was was hidden [extinct?].
אומר היה רבי מאיר: תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה, ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא, וקרן אחת היתה לו במצחו, ולפי שעה נזדמן לו למשה, ועשה ממנו משכן ונגנז.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תרומה
Midrash Tanchumah, Parashat T’rumah
And Rebbi Nechemya says, “It was an act of miracles, and at the time that it was created, at that time it was hidden.”
ורבי נחמיה אומר מעשה נסים היתה ולשעה שנבראת בו בשעה נגנזה,
And why t’chashim skins? As it is written, “The length of one curtain is thirty cubits,” (Exodus 26:2). Who can bring you a thirty cubit curtain? Rather, it was the act of a miracle: at the time it was created it was hidden.
ועורות תחשים למה דכתיב אורך היריעה האחת שלשים באמה מי מביא לך יריעה של שלשים אמה אלא מעשה נס לשעה שנבראת נגנזה.

תורה תמימה הערות שמות פרק כה
Torah Temimah, Notes, Exodus 25
Barukh HaLevi Epstein, 19th and 20th Century Lithuania
And what was written that for the time it was available, it seems to not only be for the time of building the Tabernacle, but for the entire period of forty years that Israel was in the desert. And this [statement] comes only to exclude that it remained for the [subsequent] generations.
ומ"ש לפי שעה נזדמן נראה דלאו דוקא לשעת בנין המשכן אלא לכל משך הארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ובא לאפוקי רק שלא נשאר לדורות,
And proof for this we see from Ezekiel, “I put tachash shoes on you,” (Ezekiel 16:10). This refers to Israel being in the desert after the making of the Tabenacle.
וראיה לזה דמצינו ביחזקאל (ט"ז) ואנעלך תחש, וזה קאי על היות ישראל במדבר לאחר עשיית המשכן.
And maybe the reason for the necessity of this interpretation, that for the time it was available to him and it was hidden is because the Torah did not account for it in parashat Re’eh in the species of wild or domesticated animals which are permitted [to eat].
ואולי הטעם בהכרח הדרשה דלפי שעה נזדמנה לו ונגנזה הוא משום דלא חשבה הכתוב בפ' ראה במיני החיה או הבהמה הטהורות.

Part II: The Forests of Anticipation
Among the other things needed to build the Tabernacle were long boards of wood made of עצי שטים, which I translated as acacia, but Rashi and the Midrash understand as a type of cedar. Where they got such boards in the desert needs exploring, as is done here by the Midrash Tanchumah and Ibn Ezra. I enjoyed this Ibn Ezra since he lays out some of his thinking as to when he is willing to reject (or at least seek beyond) Rabbinic interpretation and when he is not.

שמות פרשת ויקהל פרק לה
Exodus, Chapter 35
(24) Any donor of  a donation of silver or bronze, brought the donation for Hashem; and all for whom is found with him acacia wood, for all work of the service, brought it.
(כד) כָּל־מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת יְקֹוָק וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים לְכָל־מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ:

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תרומה
Midrash Tanchuma, Parashat T’rumah
From where were the planks? Jacob our father planted them at the time he went down to Egypt. He said to his children, “My children, in the future you will be redeemed from here. And the Holy One, blessed be He, in the future will say to you, once you are redeemed, that you should build the Tabernacle. Therefore, get up and plant cedars now, for at the time that He will say you to make the Tabernacle for Him, the cedars will be ready for you.” Immediately they got up and planted and did as such.
ומהיכן היו הקרשים יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים, אמר לבניו בני עתידים אתם להגאל מכאן והקב"ה עתיד לומר לכם משאתם נגאלין שתעשו לו את המשכן אלא עמדו ונטעו ארזים מעכשיו שבשעה שיאמר לכם לעשות לו את המשכן יהיו הארזים מתוקנים לכם, מיד עמדו ונטעו ועשו כן


אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרשת תרומה פרק כה
Ibn Ezra, Exodus (The Long Commentary), Chapter 25
Avraham Ibn Ezra, 12th Century Spain (and everywhere else in the world)
And acacia wood - There are those of our predecessors who said that Jacob our father planted them, and Israel took them out from Egypt by commandment of Moshe. And the proof is, “And all for whom is found with him,” (Exodus 35:24), like blue and purple [dyes or thread].
ועצי שטים יש מקדמונינו, שאמר שיעקב אבינו נטעם, וישראל הוציאם ממצרים במצות משה. והראיה וכל אשר נמצא אתו (שמות לה, כד), כמו התכלת והארגמן.
But there is reason to be surprised, for why does it say, “And all for whom is found with him,” [meaning] for one’s needs [ie things people took from Egypt for their personal need]. And if we say as such, there is reason to be surprised: why did they take acacia wood [from Egypt], for what is the need for them?
ויש לתמוה, למה נאמר אשר נמצא אתו, לצרכו. ואם אמרנו כן, יש לתמוה למה הוציאו עצי שטים, כי מה צורך יש להם.
Ibn Ezra points out that everything donated had to be something that was for personal use - not brought with the intent of using it to build a Tabernacle - otherwise, it’s not so much of a donation.

Further, here the Egyptians think they went for their sacrifices, and would return afterwards, and for this borrowed [supplies] from them. But how would they go out with big planks, each of a twenty cubit length, and also bars of wood? And they pass through Egypt - the seat of kingship - and what answer did they have to their question, “Why are you taking acacia wood,” when they were going a three days’ distance to sacrifice.
ועוד, הנה המצרים חושבים כי לזבוחהם הולכים, ואחר כך ישובו, ועל כן השאילום. ואיך יוציאו קרשים רבים אורך כל אחד מהם עשר אמות, גם בריחים, והם עברו על מצרים מקום המלוכה, ומה היתה תשובה לשואליהם, למה יוליכו עצי שטים, והם הולכים לזבוח דרך שלשת ימים.
Ibn Erza points out that that the Egyptians, thinking the Israelites were going for three days, could not have borrowed such large planks without questions.

And here we do not know, if it was received tradition among our ancestors that we took [the wood] out of Egypt, and [if so] we too should turn to their teaching. But if it is [based on logic], there is need to search for another explanation.
והנה לא ידענו, אם קבלה היתה ביד אבותינו שממצרים הוציאום, גם אנחנו נסור אל משמעתם. ואם סברא היא, יש לבקש דרך אחרת,
He seems to suggest that we should accept our oral traditions, but those Rabbinic pieces based on human logic, if we are skeptical, we should search for better answers.

And we should say that near Mount Sinai is a forest of acacia trees. And when they arrived there, he [Moshe] said to them that they would be held up for a while, and there was no cloud above them as I explained. Then each one made a sukkah, and the chieftains made a form of courtyards. Each one according to his level. And they cut down the entire forest, for they were a large nation, and they made sukkot.
ונאמר כי היה סמוך אל הר סיני יער עצי שטים, ובבואם שם, אמר להם ששם יתעכבו הרבה, ואין עליהם ענן כאשר פירשתי. אז עשה כל אחד סוכה, והנשיאים עשו כדמות חצרות. כל אחד כפי מעלתו, וכרתו כל היער, כי עם רב היו, ועשו סוכות.
And Moshe did not tell them about the Tabernacle until after Yom Kippur. And this is the reason [it says], “All that was found with him.”
ומשה לא דבר להם דבר המשכן, רק אחר יום הכפורים. וזה טעם וכל אשר נמצא אתו:

Part III: The Intimate Night of Garlic Breath
Here the Arukh Hashulchan summarizes the rules that a Torah scholar should have sex with his wife [this is written completely from a male perspective] on Shabbat as part of the delight of Shabbat. The Arukh Hashulchan then deals with some foods the Talmud suggests one eats on Shabbat to “increase seed,” echoes of which still exist in modern culture around certain aphrodisiacs.

As well, his mention of a Torah scholar who failed to follow this frequency of sexual relations with his wife was part of the Talmud taught by Ruth Calderon in her incipient speech to the Knesset. I included that piece of Talmud at the end.
ערוך השולחן אורח חיים סימן רפ
Arukh Hashulchan, OC 280
Article 2:
It is in tractate K’tubot , “Whose fruit gives at its [proper] time,” (Psalms 1:3), this is a Torah scholar who has sex from Shabbat eve to Shabbat eve [ie every Shabbat eve]. For it is a night of delight, rest, and bodily pleasure. And the period of sex of a Torah scholar is from Shabbat to Shabbat.  And it is brought there that one of the Sages was punished for [not doing] this.
סעיף ב
איתא בכתובות [ס"ב:] אשר פריו יתן בעתו זה ת"ח המשמש מטתו מע"ש לע"ש שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף [רש"י ד"ה מע"ש] ועונה של ת"ח משבת לשבת [שם] ומביא שם שאחד מן החכמים נענש על זה
And the words of the Rambam in chapter 30, “Having sex is among the delights of Shabbat. Therefore, the period of sex of  Torah scholars who are healthy is from night of Shabbat to night of Shabbat.” And he comes to exclude one who is sick, for he is not obligated in this.
ולשון הרמב"ם בפ"ל [הל' י"ד] תשמיש המטה מתענוגי שבת הוא לפיכך עונת ת"ח הבריאים לשמש מטותיהם מליל שבת לליל שבת ע"ש. ובא למעט מי שהוא חלוש בבריאותו דאינו מחוייב בזה
And so it is explained above [OC 240] that the period of having sex for a Torah scholar is from Shabbat to Shabbat since during all of the week he is engaged in Torah. And about them it was said, “So said Hashem to the eunuchs who keep My Shabbatot,” (Isaiah 56:4). And there is a hint to this in the Torah from the first letters of the words in the verse, “Then the children of Israel will keep Shabbat,” (Exodus 31:16) [Starting from the second word it spells ביאה, meaning “sex” in Aramaic].
וכן נתבאר לעיל סי' ר"מ דעונת ת"ח משבת לשבת לפי שכל השבוע הוא עוסק בתורה ע"ש ועליהם נאמר[ישעיה נו, ד] כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתתי ויש רמז לזה בתורה בראשי תיבות מן תיבות של פסוקי ושמרו "בני "ישראל "את "השבת [רא"ש ס"פ מרובה]
And it is a mitzvah to eat garlic on the eve of Shabbat, or the evenings of Shabbat, for it increases seed. But we do not practice as such, and perhaps it is because it is found in the Sefer Ha’Chasidim that garlic negates desire, and only roasted garlic increases seed. And we are not experts to roast them [correctly].
ומצוה לאכול שום בע"ש או בלילי שבת שמרבים זרע [שם בגמ'] ואין אנו נוהגים בזה ואולי מפני שנמצא בספר חסידים [סי' ש"צ] דשומים מבטלים תאוה רק שומים צלוים מרבים זרע ע"ש ואין אנו בקיאים לצלותן
It wrote further, that all salty things decrease seed, but boiled legumes and lentils, when unsalted, increase seed.
עוד כתב דכל דברים מלוחים ממעטין את הזרע וקטניות ועדשים מבושלים כשאינן מלוחים מרבים את הזרע
And in the first chapter of tractate Yoma it says that milk, cheese, eggs, wine, meat, fat, and garlic increas see. And they further mention things there on which we are not experts.
ובפ"ק דיומא [י"ח.]אומר דחלב וגבינה וביצה ויין ובשר שמן ושום מרבין את הזרע ועוד חשיב שם דברים שאין אנו בקיאין בהם ע"ש:

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סב עמוד ב
Babylonian Talmud, Tractate Ketubot, 62b
Thus Rav Rachumei was frequently [found] in front of Rava in Machuza, but regularly went to his wife every Yom Kippur eve. One day, his learning drew him in. His wife was expecting him, “Now he comes, now he comes.” He did not come. Her mind weakened and tears fell from her eyes.  He was sitting on the roof. The roof collapsed from under him and he died.
כי הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא, הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי. יומא חד משכתיה שמעתא, הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי, לא אתא, חלש דעתה אחית דמעתא מעינה, הוה יתיב באיגרא, אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה.
The period or sex for Torah scholars is when? Said Rav Yehuda said Shmuel, “From eve of Shabbat to eve of Shabbat.” “Whose fruit gives at its [proper] time,” (Psalms 1:3), this is a Torah scholar who has sex from Shabbat eve to Shabbat eve. Said Rav Yehuda, and some say Rav Huna, and some say Rav Nachman, “This is one who has sex from eve of Shabbat to eve of Shabbat.
עונה של תלמידי חכמים אימת? אמר רב יהודה אמר שמואל: מע"ש לע"ש. אשר פריו יתן בעתו - אמר רב יהודה, ואיתימא רב הונא,ואיתימא רב נחמן: זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש.
Yehuda son of Rebbi Chiyya was the son-in-law of Rabbi Yannai. He went and sat [studied] in the house of Rav, and every twilight [of Shabbat] he went to his wife. When he would go, people would see a pillar of fire in front of him. One day, his learning drew him in. Since he did not see that sign, Rebbi Yannai said to them, “Turn over his bed [a sign of mourning], for were Yehuda still alive, he would not have neglected his period of sexual intimacy.”
יהודה בריה דר' חייא חתניה דר' ינאי הוה, אזיל ויתיב בבי רב, וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה, וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא. יומא חד משכתיה שמעתא, כיון דלא חזי ההוא סימנא, אמר להו רבי ינאי: כפו מטתו, שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו.
Here we see Yehuda’s father assume he must have died since he did not fulfill his marital duties, but instead was held up studying.