Get email notifications of blog updates

Tuesday, February 3, 2015

Parashat Yitro 5775

Part I: A Day (A Torah) of Contradictions
The two versions of the Ten Commandments have two differing set of laws for Shabbat (I did not bring the entire texts here), including different beginning words. One - the first and this week’s parasha - has זכור (remember) the Shabbat, and in Deuteronomy has שמור meaning “guard” or “keep.” This is seen in some sources as an inherent contradiction and perhaps two different pictures of Shabbat. I enjoyed the Gur Aryeh’s take on this, so I brought it here.
שמות פרשת יתרו פרק כ
Exodus Chapter 20
(8) Remember the Sabbath day to sanctify it.
(ח) זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:

דברים פרשת ואתחנן פרק ה
Deuteronomy Chapter 5
(12) Guard the Sabbath day to sanctify it, as Hashem your God commanded you.
(יב) שָׁמוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:


מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ז
Mekhilta of Rebbi Yishmael, Yitro, Tractate of “In the month,” Portion 7

“Remember,” and “keep.” Both of them were said in one saying.
זכור ושמור, שניהם נאמרו בדיבור אחד
The Torah tells us not to violate Shabbat on pain of death, including lighting fire (and cooking). But it also tells us to make a sacrifice [which includes burning and cooking] of two sheep on Shabbat.
“One who defiles it shall surely die,” (Exodus 31:14) “And on the Sabbath day two sheep,” (Numbers 28:9), both of them were said in one saying.
מחלליה מות יומת (שמות לא יד), וביום השבת שני כבשים (במדבר כח ט), שניהם בדיבור אחד נאמרו.
The Torah tells us that a man may not marry the wife of his brother (even after the marriage ends), but if a man’s brother dies childless, he must marry his brother’s former wife.
“The nakedness of the wife of your brother,” (Leviticus 18:16) “Then her husband’s brother should come unto her,”(Deuteronomy 25:5) both of them were said in one saying.
ערות אשת אחיך ( ויקרא יח טז), ויבמה יבא עליה (דברים כה ה), שניהם נאמרו בדיבור אחד.
The Torah tells us not to wear a mixture of wool and linen (shatnez), but it tells us we must wear fringes on our garments, which likely would be linen fringes on a wool garment.
“You shall not wear shatnez,” (Deuteronomy 22:11), “and make for yourselves fringes,” (Deuteronomy 22:12), both of them were said in one saying.
לא תלבש שעטנז (דברים כב יא), וגדילים תעשה לך (דברים כב יב), שניהם נאמרו בדיבור אחד.

What a person cannot possibly say, “God speaks once and we heard twice,” (Psalms 62:12), and it says, “Behold such are My words like fire, says Hashem.” (Jeremiah 23:29)
מה שאי איפשר לאדם לומר כן, שנ' אחת דבר אלהים שתים זו שמענו (תהלים סב יב), ואומר הלא כה דברי כאש נאם ה' (ירמיה כג כט)

גור אריה דברים פרשת ואתחנן פרק ה
Gur Aryeh, Deuteronomy Chapter 5
Judah Loew (Maharal), 16th Prague Century
If you would say, “Why were ‘remember’ and ‘keep’ said in one saying, and why is it not written ‘Remember and keep the Shabbat day...’”
ואם תאמר, ולמה נאמרו "זכור" ו"שמור" בדבור אחד, ולא כתב 'זכור ושמור את יום השבת'…
And see, what it means that they were said in one saying, is that they are two issues which are in truth one issue. You should know that “keep” is to abstain from all work [melakha] during the day, in a manner that no work will be found on it such that it becomes fit to sanctify it. Nonetheless, in the negation of work during this day one will not yet find a Shabbat on it, for often a person abstains from work but it is not recognizable that he has a Shabbat.
ויראה, כי מה שהם בדבור אחד נאמרו, לפי שהם שני דברים - והם באמת דבר אחד; ויש לך לדעת כי "שמור" הוא שיושלל כל מלאכה מן היום, באופן שלא ימצא בו מלאכה - עד שיהא ראוי לקדשו. ומכל מקום בשלילת המלאכה מן היום הזה לא נמצא בו השבת, כי כמה פעמים שהאדם הוא שובת מן המלאכה, ולא יהיה ניכר שיש לו שבת,
Therefore the Torah commanded, “Remember the Shabbat day,” to sanctify the Shabbat and to recall it to sanctify it, for with this the day will be sanctified. However, [only]  recalling it is worthless if one does work on it, for how is it effective to sanctify it by mouth by saying it is holy, but to act per the ways of the mundane week by doing work? Therefore “remember” and “keep” are like one matter, for based on both of them that is the Shabbat, and therefore they were said in one saying.
לכך ציותה התורה "זכור את יום השבת" לקדש את השבת, ולזכור אותו לקדשו, שבזה יהיה היום מקודש. ואמנם בזכירה אין זה כלום אם יעשה בו מלאכה, דמאי מועיל קדושתו בפה לומר שהוא קדוש, ויהיה נוהג מנהג חול בעשית המלאכה. הרי "זכור" ו"שמור" כמו דבר אחד, שעל ידי שניהם הוא השבת, ולפיכך נאמרו בדבור אחד.
And the [reason] the Text began in the first Commandments with remembering, and after in the later ones with the keeping is because remembering is the main point, for it is a positive action, and through it one sees the holiness of Shabbat more, which is not the case with keeping, for the holiness of Shabbat is not apparent in it.
והקדים הכתוב בדברות הראשונות הזכירה ואחר כך בדברות האחרונות השמירה, כי הזכירה היא עיקר, לפי שהוא מעשה, ובו יראה קדושת שבת יותר, מה שאין כן בשמירה, לפי שלא נראה בו קדושת שבת:

Part II: Holy, Over and Over Again
This week’s haftarah includes the call and response of the Heavenly court which we emulate during the kedushah. The Midrash picks up on why the refrain (can one word be a refrain?) of God’s holiness is repeated thrice. It also deals with the idea of God giving us - people - more opportunities for sanctity than the angels. Also, it crowns us with more glory that God, either because we need it more, or because humanity is less unified than God [and maybe it should be, as seems to be part of the lesson of the Tower of Babel].

ישעיהו פרק ו
Isaiah Chapter 6
(2) The Seraphs stood above Him, six wings for each; with two one covered its face and with two one covered its legs and with two it flew.
(ב) שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף:
(3) This one called to this one and said, “Holy, holy, holy is Hashem of hosts, the whole world is full of His glory.”
(ג) וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְקֹוָק צְבָאוֹת מְלֹא כָל־הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:


דניאל פרק ד
Daniel Chapter 4
(יד) בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא...
(14) In the decree of the wakeful ones’ command and the saying of the holy ones’ affair...
ויקרא פרשת שמיני פרק יא
Leviticus Chapter 11
(44) For I am Hashem your God, and you will sanctify yourselves and you will be holy.
(מד) כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים


ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תה
Yalkut Shimoni, Isaiah, 405
To the angels one holiness was given, as it says, “In the decree of wakeful ones’ command and the saying of holy ones’ affair…” And to Israel two holinesses, as it says, “And you will sanctify yourselves and you will be holy.”
למלאכים נתן קדושה אחת שנאמר בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא ולישראל שתי קדושות שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים.
Rebbi Abin said, “It is a parable to a king who had a wine cellar and appointed watch people over it. Amongst them were drunkards and ascetics. In the evening he came to give them their salaries, and he gave to the drunkards two portions and to the ascetics one portion.
רבי אבין אמר משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו שומרים מהם שכורים מהם נזירים לעת ערב בא ליתן להם שכרם והיה נותן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד,
“He said, ‘These are drunkards and it is there way to drink wine. But you are ascetics and it is not your way to drink wine. Therefore, I give to them two portions and to you one portion.’”
אמר אלו שכורים הם ודרכם לשתות יין אבל אתם נזירים ואין דרככם לשתות יין לפיכך אני נותן לאלו שני חלקים ולכם חלק אחד,
As such, the ones above, who have no evil inclination, it is sufficient for them to have one holiness and to the ones below, over whom the evil inclination rules, for them two holinesses.
כך העליונים שאין להם יצר הרע דיין להם בקדושה אחת ולתחתונים שיצר הרע שולט בהם שתי קדושות,
Rebbi Avin said another, “A parable to people of the land who made three crowns for the king. What did he do? He put one on his head and two on the head of his sons.
ר' אבין אמר חורי משל לבני מדינה שעשו שלש עטרות למלך מה עשה נתן אחת בראשו ושתים בראש בניו
“And thus the ministering angels crown [God] with three holinesses, as it is written, ‘This one called to this and said, ‘Holy, holy, holy is Hashem of hosts.’’ What does the Holy One, blessed be He do? He puts one on His head, ‘For I - the singular - am holy.’ And two on the head of his children Israel, as it says, ‘And you will sanctify yourselves and you will be holy.’”
וכך מלאכי השרת מכתירין שלש קדושות דכתיב וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מה הקב"ה עושה נותן אחת בראשו כי קדוש אני האחד ושתים בראש בניו ישראל דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים...

Part III: Don’t Move me On Shabbat
On Shabbat, it is prohibited to move some [maybe most] objects around, even indoors where carrying outside or between domains is not a concern. These objects are called muktzeh [מוקצה], literally meaning “set apart.” The Arukh Hashulchan brings the two major thoughts as to why this exists and then sides with one of them (I omitted his technical explanation of why he sides as such).

ערוך השולחן אורח חיים סימן שח
Arukh Hashulchan OC 308
Article 1:
As to the reasons for muktzeh [prohibiting moving certain objects], the Rambam wrote that the Sages forbade us to move some things on Shabbat in the same way as one does during the week.
סעיף א
בטעמי המוקצה כתב הרמב"ם ספכ"ד וז"ל אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול
And why did they arrive at  this prohibition? They said just as the prophets warned and commanded that one’s gait on Shabbat should not be like one’s gait during the week, nor conversation on Shabbat like conversation during the week… it logically follows (via a fortiori argument) that one’s moving objects on Shabbat should not be like moving during the week so the day will not seem to one like the weekdays. And one might come to lift (and fix) vessels from corner to corner or house to house, and come to set aside stones, and similar cases.
ומפני מה נגעו באיסור זה אמרו ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול ולא שיחת השבת כשיחת החול שנאמר… ק"ו שלא יהא טלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית ויבא להצניע אבנים וכיוצא בהן
For he is idle, sitting and home and looking for something to engage in and it results that he did not rest or stay idle, though it says in the Torah, “In order that you will rest.”
שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת ובטל הטעם שנאמר בתורה למען ינוח
And further, when one examines and moves vessels whose use is forbidden [on Shabbat], it is possible that he will engage with them a bit and come to perform forbidden work.
ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהן מעט ויבא לידי מלאכה
And further, since some people do not regularly work, but are idle all of times… and if it would be permissible to walk, speak, or move things like the other days, it would result that he did not make a recognizable Shabbat.
ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי מלאכות אלא בטילין כל ימיהם… ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת
Therefore, ceasing from [some] speaking is a ceasing which is equal for all people. For these reasons, they arrived at the prohibition of moving objects and forbade that a person should not move things on Shabbat except for vessels with a necessity [i.e. a fork]..
לפיכך שבית המדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם עכ"ל:
Article 2:
The Ra’avad challenged him [the Rambam], for in the Gemara it explicitly says that moving muktzeh objects is forbidden due to the prohibition of carrying outside, for moving objects is a necessary [step] of carrying outside…

סעיף ב
והקשה עליו הראב"ד שהרי בגמרא [קכ"ד:] מפורש דטלטול מוקצה נאסרה מפני איסור הוצאה דטלטול צורך הוצאה הוא...

Article 3:
It seems to me that the words of the Rambam are correct...
סעיף ג
ונ"ל דדברי הרמב"ם צודקים...

No comments:

Post a Comment