Parashat VaYeshev 5775

Part I: Joseph and the Maccabees

One of the tensions of Hanukkah is that while the holiday seems to be about a great set of military victories and the restoration of self-rule to the Jews, it has become - in its practice - about a miracle involving a small jar of oil. Somehow the miracle of the victory falls away. Rebbi Meir Simcha of Dvinsk has an approach that I enjoyed. By comparing the miracle of Hanukkah with a Midrash on the miracles of Joseph’s life, he seems to conclude that both cases involve a central big miracle that - while miraculous - did not stray from the course of the natural world. But both had small pieces (for Hanukkah at the end, for Joseph at the beginning) which did deviate from nature and seem to be symbolic for celebrating the more important, though more natural, miracles involving global political changes.

בראשית פרשת וישב פרק לז

Genesis Chapter 37

(24) Then they took him and cast him into the pit; and the pit was empty, there was no water in it.

(כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:

רש"י שם

Rashi on the Above

From what logically follows when it says, “The pit was empty,” would I not know that there was no water in it? What does the Torah teach in saying, “there was not water in it?” There was no water, but there were snakes and scorpions in it.

ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:

משך חכמה בראשית פרשת וישב פרק לז

Meir Simcha of Dvinsk, Latvia and Poland, 19th and 20th Centuries

(כד) והבור ריק, אין בו מים. הרואה מקום שנעשה לו נס מברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". הפירוש כדברי אבודרהם, דוקא שיצא מדרך הטבע. והא דמברך על נר חנוכה, משום שנעשה נס בפך השמן, שזה נגד הטבע. והנה עקר הנס לנצחון מלכות אנטיוכוס, וישראל קיבלו מלוכה מאתיים שנה, ולזכרון צריך להאיר נרות, ולזה סגי בחזותא בעלמא. אך להורות על נס פך השמן צריך דוקא דיהא 'שלטא ביה עינא' - תוך עשרים אמה.... והנה ביוסף אמר רבי תנחומא במדרש (בראשית רבה פרשה ק, ח) שבשעה ששב יוסף מקבורת אביו, שהציץ בבור, ולשם שמים נתכון - לברך 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'.ועיקר הנס הוא מה שהעלוהו מהבור, ומסיבות ההשגחה נעשה לשר על כל מצרים. אך הברכה צריך לברך על דבר יוצא חוץ מהטבע. וזה שאמר ר' תנחום (שבת כב, א) 'אבל נחשים ועקרבים יש בו', והיה נס יוצא מטבע העולם, ולזה בירך 'ברוך שעשה לי נס'. ולזה נסמכו שני מאמרי ר' תנחום - הוא רבי תנחומא דבמדרש, כידוע - להורות שבחנוכה וביוסף הנס היה הסבות מההשגחה נצחון ומלוכה, רק שהברכה היתה כאן על הבור שלא הזיקוהו נחשים, וכאן על פך השמן.

The pit was empty, there was no water in it. One who sees a place where a miracle was done for him blesses, “Blessed is the One Who made a miracle for me in this place.” As explained per the Abudraham, this is only in the case where [the event] deviated from the natural order, and thus we bless on the Hanukkah candles, since a miracle occurred with the jar of oil, and this was against nature. But here the base of the miracle was the victory over the reign of Antiochus, and that Israel received the kingship for two hundred years, and in memory of this one needs to light the candles, but for this, any viewing of  them would be sufficient. But to instruct [others] about the miracle of jar of oil, they need to be exactly such that “the eye has dominion over them,” [i.e.] within twenty cubits... And here with Joseph, said Rebbi Tanchuma in a Midrash, that when Joseph returned from his father’s grave  he looked into the pit, and for the sake of Heaven intended to bless, “Bless is the One Who made a miracle for me in this place.” The  essence of the miracle is that they removed him from the pit and due to reasons of looking out [from God] he became a minister over all of Egypt. But for the blessing,  he needed to bless on a matter outside of nature. This is what R’ Tanchum [meant] that he said, “But there were snakes and scorpions in it.” So it was a miracle outside the nature of the world, and for this he blessed, “Blessed is the One who made a miracle for me.” And for this reason these two statements of R’ Tanchum (he is Rebbi Tanchuma of the Midrash) were consecutive. As is known - to teach that for  Hanukkah and Joseph  the miracle was for the reasons of the looking out [from God] for victory and kingship, but the blessing was here [for Joseph] for the pit in that the snakes did not injure him, and here[for Hanukkah]  on the jar of oil.

Part II: Blessing on the Torah

Here the Arukh HaShulchan emphsizes the importance of blessing on learning Torah before doing so, thereby separating it from our other learning. But he also brings up the Talmudic debate on which Torah we bless, which might inform on what various authorities believed was the main point of Torah. Here a distinction is drawn between Midrash literature which is of legal nature and that which is of narrative nature. I think that priorities of the Arukh HaShulchan might be shining through in his analysis.

ערוך השולחן אורח חיים סימן מז

Arukh HaShulchan, OC 47

סעיף ז ברכת התורה גדולה מאד מאד וחז"ל אמרו בנדרים [פ"א.] שמפני עון זה חרבה א"י דבזה הורו שאין קדושת התורה חביבה אצלם ולמדוה רק כשארי חכמתו [ער"ן שם] והרי היא כלי חמדתו של הקב"ה ובה שמח גם קודם בריאת שמים וארץ ואנחנו עם בני ישראל אין לנו בעולם דבר חשיבות זולתה וכל התורה כולה שמותיו יתברך כדכתיב שמן תורק שמך ועל ידה אנו זוכים לחיי העוה"ב וחיי העוה"ז ובשבילה נברא העולם כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ולכן יש ליזהר בה מאד מאד ויכול לברך ברכת התורה בין בעמידה בין בישיבה: סעיף ח צריך לברך בין למקרא בין למשנה בין לגמרא בין למדרש והיינו מדרש המקראות במכילתא וספרא וספרי [רש"י ברכות יא:] ודע שיש להסתפק בלומד דברי אגדה כמדרש רבה או חכמת הקבלה אם מחויב לברך ברכת התורה דהנה בגמרא שם יש פלוגתא דרב הונא אמר דרק למקרא צריך לברך ור' יוחנן אמר דגם למשנה צריך לברך [גירסת הרי"ף] ופירשו תלמידי רבינו יונה משום דהמשנה מפרשת טעמי המצות ור"א אמר דגם לגמרא צריך לברך משום שהתלמוד מפרש עיקרי הפסוקים [תר"י] והמסקנא דגם למדרש צריך לברך משום שבמדרש לומד ג"כ מהפסוקים מקל וחומר ומגזירה שווה ומהמדות שהתורה נדרשת בהם [שם] ולפ"ז משמע שאין החיוב רק בדברים שמפרשים דיני התורה אבל דברי אגדה או קבלה שאין עיקרם לדינים והלכות א"צ ברכה אבל אם נאמר הטעם משום שהכל ניתנה למשה מסיני [הגר"ז] או משום דכולהו תורה מקרי [לבוש] פשיטא שגם אגדה וקבלה ניתנה למשה מסיני ומקרו תורה אבל מלשון תלמידי רבינו יונה לא משמע כן וצ"ע לדינא:

Article 7 The blessing on the Torah is very, very great. And our Rabbis said in [tractate] Nedarim that because of this sin [not saying the blessing] the land of Israel was destroyed, for this showed that the holiness of the Torah was not dear to them and they studied it just like the rest of their wisdom. Behold, it is the vessel of the delight of the Holy One, blessed be He, and He delighted in it before the creation of Heaven and earth. And we, the nation of the children of Israel,  have nothing important but it, and through all of the Torah itself His names are blessed as is written, “Your name is poured oil.” (Song of Songs 1:3) And by its hand we merit life in this world and life in the World-to-Come. And for its sake the world was created, as is written, “If My covenant were not day and night, I would not have placed the laws of Heaven and earth.” (Jeremiah 33:25) Therefore one should take very great care in it. And one may bless the blessing over Torah either standing or sitting. Article 8 One needs to bless whether for Bible, for Mishneh, for Gemara, for Midrash. That is Midrash on Bible in the Mekhilta, Sifra, or Sifrei. And know there is doubt in learning matters of narrative like Midrash Rabbah, or the wisdom of the Kabbalah if one is obligated to bless the blessings on the Torah, for there in the Gemara there is a dispute.  Rav Huna said that one only needs to bless for Bible, and Rebbi Yochanan said that one also needs to bless for Mishna [according to the Rif’s version] and the students of Rabbeinu Yonah explained that th is because the Mishneh explains the reasons for the commandments. And Rebbi Elazar said that also for Gemara one needs to bless since the Talmud explains the basis of the verses. And the end [of the debate] that also for Midrash one needs to bless is because in Midrash one also learns from verses from kal va’chomer, gezeirah shavah and other methods by which the Torah is explained, and according to this explanation it follows that the obligation is only for things that explain the laws of the Torah, but matters of narrative or Kabbalah whose main points is not for rulings and laws, they do not require a blessing. But if it is said that the reason is because everything was given to Moshe from Sinai, or all of them are called Torah, it is obvious that also narratives or Kabbalah were given to Moshe at Sinai and are called, “Torah,” but from the language of the students of Rabbeinu Yonah, such does not follow, and the rule needs further investigation.