Sunday, December 7, 2014

Parashat Lekh -Lekha 5775

Part I: A fairly modern commentary
I rather enjoyed this piece in that it deals with a sudden Hebrew name change that comes about with the emergence of Abraham. Since this happens in the same story in which Abraham has his own name changed, it might be all the more appropriate. It also gives a sense on what shift in worldview should be effected by monotheism. An interesting question is why an Aramaic root it used, though it’s possible Meir Simcha is alluding to Abraham himself being an Aramean.
משך חכמה בראשית פרשת לך לך פרק טו
Meir Simcha of Dvinsk, Latvia and Poland, 19th and 20th Centuries
(יז) (ויהי) השמש באה. הנה דע כי עד אברהם לא נקרא "שמש", רק "המאור הגדול" (בראשית א, טז). רק משבא אברהם בארץ ארם בחרן, ולימד כי השמש מוכרח מהיוצר, שתמיד עולה במזרח ושוקע במערב, והוא רק "שמש" - לשמש פני קונו, קראהו בלשון ארמי "שמש", מלשון "ישמשוני" דניאל. והוא מצוי בתרגום, ובמשנה "שמש", ואינו בלשון עברית, רק שירות - משרת, לכן קרא להחמה "שמש", ופשוט:
(17) The sun [shemesh] set. Know that until Avraham, the sun was not called “shemesh,” but rather, “the big light.” It was only from the time when Avraham arrived in the land of Aram in Haran, and taught that the sun is limited by the creator - in that it always rises in the East and sets in the West - and it is but a “shamash,” to minister [l’shamesh] the face of its creator, it is called in Aramaic, “shemesh,” like language of “they served him [y’shamshuneh] in Daniel [7:10]. And in the Aramaic translation and is the Mishneh is found, the root “shin-mem-shin” but this root is  not used in Hebrew, but rather the language of “sherut, m’sharet,” is used.  Therefore the sun is called, “shemesh.”


Part II: Prayer and this week’s Parasha in one
This week’s Parasha introduces Malkitzedek, a priest of God’s, who seems to be a monotheist himself; Abraham even gives tithes to him. In fact, his nomenclature of “God on High” (אל עליון) is codified in our weekly Amidah. So what happens to him? Did he get a covenant too? Maybe a copy of the Torah? The Gemara tries to answer this based on Psalm 110. One piece to know is that Malkitzedek is a descendant of Shem.


בראשית פרשת לך לך פרק יד
(יח) וּמַלְכִּי־צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן:
(יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
(כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר־מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן־לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל:
(18) And Malkitzedek, king of Shalem, brought out bread and wine; and he was a priest to God on High.
(19) Then he blessed him and said, “Blessed is Avram to God on High, Creator of Heaven and Earth.
(20) “And blessed is God on High Who delivered your oppressors into your hands.” Then he [Avram] gave him [Malkitzedek] a tithe from everything.


תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד ב
אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל: ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם, שנאמר: והוא כהן לאל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם, שנאמר: ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, וברוך אל עליון, אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? מיד נתנה לאברהם, שנאמר: נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, ובתריה כתיב: נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק - על דיבורו של מלכי צדק; והיינו דכתיב: והוא כהן לאל עליון, הוא כהן - ואין זרעו כהן.
Said R’ Zecharia in the name of Rebbi Yishmael: The Holy One, blessed be He, wanted the priesthood to derive from Shem, as it says, “He was the priest to God on High.” But since he [Malkitzedek] gave precedence to the blessing of Abraham before the blessing of God, He derived the priesthood from Abraham, as it says, “Then he blessed him and said, ‘Blessed is Avram to God on High, Creator of Heaven and Earth, and bless God on High.” Abraham said to him, “does one give precedence to the blessing of a servant over the blessing of his master?” Immediately it was given to Abraham, as it says, “The word of Hashem to my master: sit on My right until I place your enemies as a footstool for your feet,” and after that it is written, “Hashem swore and will not go back on it that you are a priest forever after the order [divrati] of Malkitzedek.” Because of the speech of Malkitzedek [diburo]. Thus it is written, “He was a priest to God on High.” He was a priest, but his offspring was not a priest.
תהלים פרק קי
(א) לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם יְקֹוָק לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ:

(ד) נִשְׁבַּע יְקֹוָק וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק:
(1) A psalm of David: The word of Hashem to my master: sit on My right until I place your enemies as a footstool for your feet

(4) Hashem swore and will not go back on it that you are a priest forever after the order [divrati] of Malkitzedek.


Part III - Laws of Prayer
This piece from the Arokh Ha’shulchan is a nice summary on the dispute regarding whether or not there are separate blessings for the head and arm tefillin. One basic piece of background is that if one makes a blessing in vain, one should immediately follow it by saying, “Blessed is the Name; the glory of His kingship is forever.” (ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד). Also, usually, when we are in doubt as to whether or not to say a blessing, we do not say it (with the exception of birkhat hamazon and maybe blessings over the Torah).


ערוך השולחן אורח חיים סימן כה
סעיף י
ובדבר הברכות הוה פלוגתא דרבוותא דיש מרבותינו שפסקו לברך ברכה אחת על שתיהן ויש שפסקו שתי ברכות על של יד להניח תפלין ועל של ראש על מצות תפלין והאשכנזים נהגו כדעה זו והספרדים מברכים ברכה אחת כדעה ראשונה

סעיף יא
וכתב רבינו הרמ"א שכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שני ברכות וטוב לומר תמיד אחר הברכה שניה בשכמל"ו עכ"ל משום חשש ספק ברכה לבטלה כמ"ש בסי' ר"ו דכשהוציא שם שמים לבטלה יאמר בשכמל"ו ע"ש ואינו מובן כלל דממ"נ אם הדבר מרופה בידינו דלכן יאמר בשכמל"ו למה לנו לברך שתים נברך אחת כדין כל ספק ברכות ואם הדין ברור בידינו א"כ למה לנו לומר בשכמל"ו ובאמת הלבוש השמיט זה [וגם הב"ח פקפק בזה והמעי"ט כתב שהוא לרווחא דמילתא וצ"ע] ובפשוטו נוכל לומר דבני אשכנז פסיקא להו דצריך שני ברכות ורק רבינו הרמ"א רפיא בידו ולשנות המנהג א"א ולכן פסק כן ולפ"ז מי שלבו נוקפו יכול לברך ברכה אחת ושמענו שאיזה גדולים היו מהדרים לענות אמן בין של יד לשל ראש והיו חושבים זה להפסק לענין לברך על של ראש לכל הדעות.
Section 10:
In the matter of the blessings, it is a Rabbinic debate, for there are those among our Rabbis who ruled to bless one blessing on both, and those who ruled two blessings: on the hand, “to place the tefillin,” and on the head, “on the commandment of tefillin.” And the Ashkenazim are accustomed according to this opinion, and the Sefaradim make one blessing like the first opinion.

Section 11:
And our Rabbi, the Rema, wrote, “The basic custom among the children of Ashkenaz is that they make two blessings, and it is good to immediately say after the second blessing, ‘Blessed is the Name; the glory of His kingship is forever (BSKMLV).’” This is due to the worry of making a doubtful blessing in vain, for like it was written that one who says the name of Heaven in vain should say BSKMLV, but this is nonsensical, for what is the problem? If the matter is unclear in our hands and therefore one should say BSKMLV, why make two blessings, just make one like the rule of all doubtful blessings. And if the matter is clear in our hands, why should we say BSKMLV? And the Levush elides  this [BSKMLV], and the simple solution is that we can say that for the children of Ashkenaz it is decided law that one needs two blessings, and only our Rabbi the Rema was unclear, but he could not change the custom, so he ruled as such. According to this, one whose heart pushes him can make one blessing, and we heard that some of the greats were punctilious to say, “Amen,” between the hand and head tefillin, and they considered this as enough of a break to bless on the head tefillin according to all opinions.

No comments:

Post a Comment