Parashat T'tzaveh 5775

Part I: It’s All About the Clothes

The Gemara on our parasha claims that the consecutive pieces about the priestly garments and sacrifices leads to an understanding that the mere wearing of the garments has as much effect of atonement as does sacrificing. This is troubling for me, since the sacrificial system - as difficult as it may sometimes be to comprehend, involves detailed work and financial loss to atone for sins. Wearing garments seems comparatively jejune. The Torah Temimah seems to also picks up on this and uses a Rashi to help explain that the garments atone merely as a part of the sacrificial system, not in its place. Troubling or not, there is something compelling about giving such meaning to the lavish priestly garments.

שמות פרשת תצוה פרק כח

Exodus Chapter 28

(1) And you, draw close to you Aaron, your brother, and his sons with him from amongst the children of Israel, to make him a priest for Me; Aaron, Nadav, and Avihu; Elazar and Itamar, the children of Aharon.	(א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת־בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ־לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן:
(2) Then you will make holy garments for Aaron your brother for glory and splendor..	(ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי־קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:
(3) Then you will speak to all of the wise of heart, him that I have filled him with the spirit of wisdom, and they will make the garments of Aaron to sanctify him to make a priest for Me.	(ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת־בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ־לִי:
(4) And these are the garments that they will make: a breastplate, an ephod, a robe, a chequered tunic, a turban, and a girdle; they will make the garments of holiness for Aaron your brother and his sons to become priests for Me.	(ד) וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי־קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ־לִי:

שמות פרשת תצוה פרק כט

Exodus Chapter 29

(1) This is the matter that you will do for them to sanctify them to be priests for Me; take one bull of cattle, and two pure unblemished rams.	(א) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן־בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם:
(2) And unleavened bread and cakes of unleavened bread mixed in the oil, and unleavened crackers smeared with the oil; of fine wheat flour you shall make them.	(ב) וְלֶחֶם מַצּוֹת וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם:
(3) Then you shall put them in one basket and bring them close in the basket and the bull and the two rams.	(ג) וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל־סַל אֶחָד וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל וְאֶת־הַפָּר וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִם:

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף פח עמוד ב

Babylonian Talmud, Tractate Z’vachim, 88b

ואמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך:מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין.	And said Rebbi Inini son of Sason, “Why was the portion about sacrifices next to the portion about the priestly garments? To say to you, just as the sacrifices atone, so too the priestly garments atone.”
כתונת מכפרת על שפיכות דם, שנאמר: וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם, (בראשית לז:לא).	The tunic atones for spilling blood, as it says, “Then they slaughtered a goat and they dipped the tunic in the blood,” (Genesis 37:31)
מכנסים מכפרת על גילוי עריות, שנאמר: ועשה להם מכנסי בד [לכסות (את) בשר ערוה], (שמות כח:מב).	The pants atone for sexual crimes, as it says, “Make for them pants of linen [to cover the skin of nakedness],” (Exodus 28:42)
מצנפת מכפרת על גסי הרוח. מנין? אמר רבי חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה.	The tunic atones for haughtiness. From where? Said Rebbi Chanina, “Comes a thing which is above and atones for being above [others].”
אבנט מכפר על הרהור הלב, היכא דאיתיה.	The girdle atones for [impure] musings of the heart, where it is [it sits on the heart].
חושן מכפר על הדינין, שנא': ועשית חושן משפט, (שמות כח:טו).	The breastplate atones for judgements. As it says, “You shall make a breastplate of judgement,” (Exodus 28:15).
אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר: אין אפוד ותרפים, (הושע ג:ד).	The ephod atones for idolatry, as it says, “Without an ephod or t’rafim,” (Hosea 3:4).
מעיל מכפר על לשון הרע. מנין? א"ר חנינא: יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע.	The robe atones for slander. From where? Said Rebbi Chanina, “Comes a matter of sounds [due to the bells on the robe] and atones for the evil sound.”
וציץ מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב: והיה על מצח אהרן, (שמות כח:לח). ובעזות פנים כתיב: ומצח אשה זונה היה לך, (ירמיהו ג:ג).	The headplate atones for brazenness [lit. a strong forehead]. About the headplate it is written, “Then it will be on the forehead of Aaron,” (Exodus 28:38). And about brazenness it is written, “You had a prostitute’s forehead,” (Jeremiah 3:3).

תלמוד בבלי מסכת יומא דף עב עמוד ב

Babylonian Talmud, Tractate Yoma 72b

Were it not for the priestly garments, not an escapist nor remnant would remain from the “haters of Israel.”	אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.
The term “haters of Israel” is a nice way of saying just “Israel,” without using depressing language.

רש"י מסכת יומא דף עב עמוד ב

Rashi, Tractate Yoma 72b

Were it not for the priestly garments - for through them they brought the sacrifices which atone for Israel.

אלמלא בגדי כהונה - שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל.

תורה תמימה הערות שמות פרק כט

Torah Temimah, Notes, Exodus, Chapter 29

Barukh Epstein, 20th Century Belarus

And here, the matter in its simple understanding teaches that the priestly garments themselves atone. But according to this explanation, Rashi needs investigation… for why did he not explain about the simple meaning that the priestly garments atone like the language here? And one needs to say that he reasons that the garments only atone when they perform the holy service in them - the performance of the sacrifices, and not the wearing itself.

והנה פשטות הענין מורה שבגדי כהונה עצמן מכפרים, אבל לפי"ז צ"ע ברש"י… ולמה לא פירש בפשיטות שבגדי כהונה עצמן מכפרים כפשטות הלשון הכא, וצ"ל דס"ל דרק אז מכפרין הבגדים כשעושין בהם עבודת הקודש מעשה הקרבנות לא הלבישה עצמה:

Part II: Remember the Pronunciation

This Shabbat before Purim we read a special maftir about remembering what Amalek did to us in the desert and blotting out their name (and existence). Bracketing all the baggage that comes with this topic -with a big bracket, the Gemara has a story about Yoav, David’s General Officer, who kills all the male Edomites (who seem to take the place of Amalek here), because he reads the word זכר vocalized as the word for males, “zakhar” and not as the word for memory, “zekher.”

דברים פרשת כי תצא פרק כה

Deuteronomy, Chapter 25

(17) Remember what Amalek did to you on the road of your going out from Egypt.	(יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:
(18) That accosted you on the road and removed the stragglers from you - all the weak trailing you - and you were tired, weary, and he [Amalek] did not fear God.	(יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:
(19) Then it will be when Hashem, your God, settles you from all your surrounding enemies, in the land that Hashem your God gives to you as an inheritance, you shall erase the memory of Amalek from beneath the Heavens; do not forget.	(יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק־אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח: פ

מלכים א פרק יא

1 Kings, Chapter 11

(16) For six months Yoav and all of Israel dwelled there until they cut off every male in Edom.

(טז) כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב־שָׁם יוֹאָב וְכָל־יִשְׂרָאֵל עַד־הִכְרִית כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם:

ירמיהו פרק מח

Jeremiah, Chapter 48

(10) Cursed is one who does the work of Hashem slackly; and cursed is one who withholds his sword from blood.

(י) אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְקֹוָק רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם:

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א - עמוד ב

Babylonian Talmud, Tractate Bava Batra 21a - 21b

Said Rava, “[If] there are two types of educators: one is well versed but not exact, and one is exact but not well versed, we appoint that one who is well versed by not exact: mistakes go away on their own.”	ואמר רבא: הני תרי מקרי דרדקי, חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס - מותבינן ההוא דגריס ולא דייק, שבשתא ממילא נפקא.
Rav Dimi of Nehardia said: We appoint the one who is exact but not well versed: a mistake, when it arrives, has [permanently] arrived. As it is written, “For six months Yoav and all of Israel dwelled there until they cut off every male [zakhar] in Edom,” (1 Kings 11:16).	רב דימי מנהרדעא אמר: מותבינן דדייק ולא גריס, שבשתא כיון דעל - על; דכתיב: כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום (מלכים א יא:טז),
When he came before David, he said to him, “Why did you do as such?” He said to him, “As it is written, ‘Erase the male [zakhar] of Amalek.’” He said to him, “But we read it as memory [zekher]!” He said to him, “I, male [zakhar] was read to me.”	כי אתא לקמיה דדוד, אמר ליה: מאי טעמא עבדת הכי? אמר ליה, דכתיב: תמחה את זכר עמלק. אמר ליה: והא אנן זכר קרינן! א"ל: אנא זכר אקריון.
He went and asked his teacher. He said to him, “How did you read to me?” He said to him, “Memory [zekher].” He took out his sword to kill him. He said to him, “Why?” He said to him, “As it is written, “Cursed it one who does the work of Hashem slackly,” (Jeremiah 48:10).  He said to him, “Leave that man to stand cursed.” He said to him, “It is written, ‘And cursed is one who withholds his sword from blood,’ (Jeremiah 48:10).” Some say he killed him, and some say he did not kill him.	אזל שייליה לרביה, אמר ליה: היאך אקריתן? אמר ליה: זכר. שקל ספסירא למיקטליה, אמר ליה: אמאי? א"ל, דכתיב: ארור עושה מלאכת ה' רמיה, (ירמיהו מח:י). א"ל: שבקיה לההוא גברא דליקום בארור! א"ל, כתיב: וארור מונע חרבו מדם (ירמיהו מח:י)! איכא דאמרי: קטליה, ואיכא דאמרי: לא קטליה.

חידושי הרשב"א מסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב

Novellae of the Rashba, Tractate Bava Batra 21b

Shlomo ben Aderet, 13th Century Spain

Such is the explanation of the commentators: that the teacher did not err in reading it, but in his oversight, that he did not oversee him when he made a mistake and switched its reading.

כך פירשו המפרשים שהמלמד לא פשע בקריאתו אלא בהשגחתו שלא השגיח עליו כשהיה טועה ומחליף קריאתו:

דף על הדף בבא בתרא דף כא עמוד ב

Daf al HaDaf, Tractate Bava Batra 21b

David Avraham Mandelbaum, 20th Century Israel

The Shulchan Arukh HaRav wrote in the laws of studying Torah, that in their days, when most of the nation spoke in the Holy tongue, when a child began to speak, his father would speak with him in the Holy tongue. So the child would not learn with a teacher the meaning of the words, for this alone he knew. Rather, he would learn only the reading with vowels and musical punctuation, and reading but not writing, for then the vowels and musical punctuation were not written in their days, but rather like our Torah scrolls. And they would learn the vowels and musical punctuation in the Torah by heart.

כתב השו"ע הרב בהל' ת"ת (פ"א ס"א) שבימיהם שהיו רוב העם מספרים בלשון הקודש, וגם כשהתינוק התחיל לדבר, הי' אביו מדבר עמו בלשון הקודש (כדאיתא ברש"י דברים י"א י"ט מספרי), ולא הי' התינוק לומד אצל המלמד פירוש המילות, שזה ידע לבד, אלא הי' לומד רק הקריאה בנקודות ובטעמים וקרי ולא כתיב, כי אז לא היו הנקודות והטעמים כתובים בימיהם אלא כספר תורה שלנו, והיו לומדיםה נקודות והטעמים במקרא בעל פה.

Part III: How do We Remember?

Here the Arukh Hashulchan explains why we fulfill the commandment of erasing Amalek and remembering them on this Shabbat in particular, and how we fulfill the commandment. As background, which many know, Haman is a descendant of Amalek (as the text of the Megillah makes fairly explicit).

ערוך השולחן אורח חיים סימן תרפה, סעיף ה

Arukh Hashulchan, OC 685

On the second [special] Shabbat, which is before Purim, we read the portion of Zakhor [Remember] (Deuternomy 25:17-19).. And many legal decisors, reason that [reading] the portion of Zakhor is from the Torah, which is to say that from the Torah is is an obligation to read the portion of erasing Amalek once per year.	בשבת שנייה שקודם פורים קורין פרשת זכור והרבה פוסקים סוברים שפרשת זכור הוי דאורייתא כלומר דמן התורה הוי חיוב לקרות פרשת מחיית עמלק פעם אחת בשנה
However, in the days of Mordechai and Esther they established an obligation for the Shabbat before Purim in order to connect the erasing of Amalek with the fall of Haman, as we wrote. And it is written, “And these days are remembered and performed,” (Esther 9:28), one needs to precede remembering Amalek to performing the commandments of Purim.	אך בימי מרדכי ואסתר קבעו החיוב על שבת שלפני פורים כדי להסמיך מחיית עמלק למפלת המן כמ"ש וכתיב [אסתר ט, כח] והימים האלה נזכרים ונעשים צריך להקדים זכירה דעמלק לעשייה דמצות פורים
And there is one who says that one fulfills this at the Torah level also with the Torah reading on Purim in the Parasha of, “Then Amalek came” (Exodus 17:14).	ויש מי שאומר דיוצאין מן התורה גם בקריאה דפורים בפרשת ויבא עמלק [מג"א ס"ס זה]
But in my humble opinion, this is not so, for the Rambam wrote in his Book of Commandments, positive commandment one hundred and eighty-eight, that He commanded us to cut off the offspring of Amalek, and in commandment one hundred and eighty-nine he wrote that He commanded us to remember what Amalek did to us. And this [cutting off and remembering] is only recounted in the portion of Zakhor.... but in the portion of “Then Amalek came,” the commandment of remembering for all of Israel is not written, nor the commandment of erasing.	ולענ"ד אינו כן שהרי הרמב"ם בספר המצות בעשין קפ"ח כתב שצונו להכרית זרע עמלק וכו' ובמצוה קפ"ט כתב שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק ע"ש וזה נזכר רק בפרשה זכור… אבל בויבא עמלק לא כתיבא מצות זכירה לכלל ישראל ולא מצות מחייה… .
And also in tractate Megillah is teaches explicitly that the root of the obligation is in Zakhor, as it is taught, “Remember: it might mean [remember] in the heart, but the Torah says, ‘Do not forget.’ Therefore, forgetting of the heart is stated. So what do I uphold through ‘remember?’ Remember by mouth.” Therefore it is an obligation only through the portion of Zakhor.	וגם במגילה [י"ח.] משמע להדיא דעיקר חיובא היא בזכור דתניא זכור יכול בלב ת"ל לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה ע"ש אלמא דחיובא היא רק בפרשה זכור
However, this is specifically whenever it is read in the Torah in the portion of Ki Tetze [in Deuteronomy], that one fulfills her Torah obligation. But the Rabbinic decree is specifically before Purim.	מיהו זהו וודאי כשקראה בתורה בפרשה תצא דיצא מדאורייתא אבל מתקנתא דרבנן דווקא קודם פורים