Parashat Mishpatim 5775

Part I: Legem Pecunia

This week’s parasha is the first Biblical mention of the famous dictum, “An eye for an eye.”  The Rabbinic tradition understands the retributive eye to actually mean a payment for the lost value to the person. Here I present a piece from the Daf al HaDaf where he presents different approaches to why the Torah did not just say, “An eye for money.”

שמות פרשת משפטים פרק כא

Exodus Chapter 21

(24) An eye for [lit. below] an eye; a tooth for a tooth; a hand for a hand; a leg for a leg.	(כד) עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל:
(25) A burn for a burn; a bruise for a bruise; a blow for a blow.	(כה) כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה: ס

ויקרא פרשת אמור פרק כד

Leviticus Chapter 24

(19) And a man, when he blemishes his fellow, like he did, so will be done to him.	(יט) וְאִישׁ כִּי־יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ:
(20) A break in place of a break; an eye for an eye; a tooth for a tooth; just as he made a blemish in a person, so will be given to him.	(כ) שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ:

רש"י שמות פרשת משפטים פרק כא

Rashi Exodus Chapter 21

(24) An eye for an eye - If one blinded his fellow’s eye, he gives him the value of his eye - which is how much his value on the marketplace [as a slave] has been reduced.	(כד) עין תחת עין - סימא עין חבירו נותן לו דמי עינו, כמה שפחתו דמיו למכור בשוק,
And so too for all of them [the items on the list], and [it does] not [mean] taking an actual limb. Just like our Rabbis expounded in the chapter Ha’Chovel [tractate Bava Kamma 84a].	וכן כולם, ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל (בבא קמא פד א):

דף על הדף בבא קמא דף פד עמוד א

Daf al Ha’Daf, Tractate Bava Kamma 84a

David Avraham Mandelbaum, 20th Century Israel

In the Gemara: An eye for an eye [means] money.	בגמ': עין תחת עין ממון.
In the name of the Vilna Gaon it is [brought]: “For [lit. under] an eye,” which is to say the letters which are below the letters ע, י, ן [spelling ayin meaning eye] are כ, ס, ף [spelling kesef meaning money] to hint that one only pays money [and not an actual eye].	בשם הגר"א איתא: "תחת עין" כלומר האותיות שתחת אחרי האותיות ע'י'ן' - הם כ'ס'ף לרמז שאין משלם לו רק דמים.
In the Aderet Eliyahu by the Vilna Gaon, he wrote that about one obligated for capital punishment  it is written, “Do not accept a ransom for the life of the murderer,” (Numbers 35:31), that one should not take a ransom to redeem the murderer from his capital punishment obligation. But in regards to monetary issues, while it would be fitting to take out the perpetrator’s eye in exchange for his removing the victim’s eye, here, in truth, the Torah left a possibility for the perpetrator to give a ransom to redeem his eye in that he may pay the victim the value of his eye [the victim’s eye]. If this is so, it is forbidden to remove his [the perpetrator’s] eye, for in any matter where there is a possibility of momentary redemption, it is forbidden to damage the person.	ובאדרת אליהו להגר"א (פ' משפטים) כתב דלענין חיוב מיתה כתיב ולא תקחו כופר לנפש רוצח (במדבר ל"ה ל"א), שאין ליקח כופר לפדות הרוצח מחיוב מיתה. אבל לגבי ממון אמנם הי' ראוי שיוציאו לו עינו של המזיק תחת מה שהוציא עינו של הניזק, אבל כאן באמת נתנה התורה אפשרות להמזיק שיכול ליתן כופר לפדות את עינו ע"י שישלם לניזק דמי עינו, וא"כ שוב אסור להוציא את עינו, דכל שאפשר לפדותו בממון אסור לו לחבול בעצמו.
And [Rav Moshe Teitelbaum] wrote in the Yismach Moshe, for this [reason] the Torah did not explicitly write that one should pay money, but rather in a manner of hint: for there is [a teaching] in the name of the ARIZAL that the Written Torah is about strength and judgements, and the Oral Torah is about mercy. So according to the strict rule of law, in truth, it should be that if someone blinds the eye of their fellow, the court should remove their eye. But the Merciful One has compassion on him [the perpetrator] that he should pay the value of the eye in money, but therefore it was only written in a hinting manner, via the Oral Torah.	וכתב בישמח משה (פ' משפטים) דלהכי לא כתיב בתורה בפירוש שישלם לו כסף רק בדרך רמז, כי איתא בשם האריז"ל דתורה שבכתב הוא גבורות ודינים, ותורה שבעל פה היא רחמים, והיינו שמשורת הדין הי' באמת צריך להיות שאם סימא עין חבירו יוציאו לו בית דין את עינו. אלא שחס רחמנא עליו שישלם דמי העין בדמים, ולכן נכתב רק ברמז, על פי תורה שבעל פה.
The Chazon Ish, in a letter, wrote in a different manner in explaining that the Torah wrote using the language of, “An eye for an eye:” that while the law of restitution is [really] only money for the eye, it is incumbent on a person to know the importance of the the matter for damaging a fellow, such that it would [have] been proper to remove his eye in exchange for his removing his fellow’s eye.	החזון איש באגרת (ח"ב פ"ב) כתב באופן אחר לבאר מה שהתורה כתבה בלשון עין תחת עין, שאמנם דין התשלום הוא רק ממון תחת עין, אבל על האדם לדעת חומר הדבר של המזיק את חבירו, שעין שלו ראוי היה שיוציאו תמורת מה שהוציא את עין חבירו.
In the Siftei Tzaddik the author wrote a novel idea: that according to what our Sages, of blessed memory, said that a verse does not deviate from its simple meaning, one may say that when it is said, “An eye for an eye,” and our Rabbis (of blessed memory) expounded that that is about money, this is for the current times, but in the future to come the verse will play out by its simple meaning, such that one who strikes his fellow will lose by having his eye actually damaged.	בשפתי צדיק (פ' משפטים אות ל') כתב דבר חידוש, דכלפי מה שאמרו חז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, יש לומר דמה שנאמר עין תחת עין, ודרשו חז"ל דהיינו ממון, זהו בזמן הזה, אבל לעתיד לבא המקרא יהי' כפשוטו, שהמכה עין חבירו, יחסר לו להחובל עינו ממש.
And see the Siftei Cohen on the Torah, parashat Mishpatim, in that it does not say, “Such will be done to him,” but rather, “so will be done to him.” This refers to the Holy One, blessed be He, who will repay the perpetrator as is deserved in measure and weight exactly as he did. And that which he pays the monetary value of the damage is only to appease the perpetrator [I think this might be an error and should read, “victim”].	ועיין בש"ך עה"ת פ' משפטים שלא נאמר כן יעשה לו אלא יעשה לו, וקאי על הקב"ה שהוא ישלם להמזיק כגמולו במדה ובמשקל בדיוק כמו שהוא עשה, ומה שהוא משלם דמי ההיזק אינו אלא לפייס המזיק.

Part II: Counting Heads

This week is parashat shekalim, read every year before rosh chodesh Adar. In the maftir, we read that each person donates a half shekel in conducting a census. The K’li Yakar brings three explanations (among a myriad floating around in our tradition) for why he thinks the amount is half a shekel. His third answer has many connections to parashat Mishpatim. Also, note that in the third explanation he includes the case of rape, which Biblically was seen as a monetary crime; this is itself a troubling topic, but it is part of the explanation, so I ask the reader to forgive me if this issue causes pain.

שמות פרשת תצוה - כי תשא פרק ל

Exodus 30

(12) When you count the heads of the people of Israel, according to their number, then a person will give a ransom for himself to Hashem in the numbering of them; and there will not be a plague among them, during the counting of them.,	(יב) כִּי תִשָּׂא אֶת־רֹאשׁ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיקֹוָק בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא־יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם:
(13) This is what they will give - all who pass among the enumeration: a half a shekel - of shekel of the sanctuary; twenty gerah for a shekel, a half a shekel as donation to Hashem.	(יג) זֶה יִתְּנוּ כָּל־הָעֹבֵר עַל־הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיקֹוָק:
(14) All who pass among the enumeration, from twenty years and up will give a donation of Hashem.	(יד) כֹּל הָעֹבֵר עַל־הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְקֹוָק:
(15) The rich will not increase and the poor will not decrease from the half shekel to give the donation of Hashem to atone for their lives.	(טו) הֶעָשִׁיר לֹא־יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת־תְּרוּמַת יְקֹוָק לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם:

שמות פרשת ויקהל - פקודי פרק לח

(כו) בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל־הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:

(26) A split [amount] per head; a half a shekel - of a shekel of the sanctuary - for all who pass among the enumeration, from twenty years and up for six hundred three thousand and five hundred and fifty.

כלי יקר שמות פרשת תצוה - כי תשא פרק ל

K’li Yakar, Exodus 30

Shlomo Ephraim ben Aaron Luntschitz, 16th Century Prague

And the reason for half a shekel - many different explanations are found in the Midrash. And I intend to add three more reasons to them.	וטעם למחצית השקל, נמצאו במדרשים כמה דרכים שונות ואומר אני להוסיף עליהם עוד שלושה טעמים.
The first is that because, in the occurrence with the [Golden] Calf, they caused the breaking of the Tablets into two. For this they gave a half [lit. a parting, or a split], that is a shekel split in two.	האחד הוא לפי שבמעשה העגל גרמו שבירת הלוחות לשנים על כן יתנו בקע דהיינו שקל בקוע לשנים.
The second is that because that this was a ransom for a soul, and it is known that in regards to the soul, there is no advantage to any person over her fellow, for the essence of the soul is equal for all. Therefore the rich and poor are equal in this ransom. And since each person is a full shekel, and every half includes the number ten. For thus counted our Sages, of blessed memory, in the saying there are three partners in a person: ten things which come from the father and mother and then things which come from the Holy One, blessed be He. And if so, therefore the whole person is twenty gerah, and half of her is a donation to Hashem to atone for the half of the soul.	השני הוא, לפי שזה היה כופר נפש וידוע שמצד הנפש אין יתרון לשום אדם על חבירו כי נפש החיוני שוה בכולם על כן עשיר ורש שוין בכופר זה, ולפי שכל אדם הוא שקל שלם, וכל מחצית נכלל במספר עשר כי כן מנו חז"ל (נדה לא א) במאמר שלושה שותפין באדם עשרה דברים הבאים מן אב ואם ועשרה דברים הבאים מן הקב"ה ואם כן הרי האדם השלם עשרים גרה ומחציתו תרומה לה' לכפר על חלק הנפש:
The third reason is the clearest of them all. That is, what we find in Midrash Tanchuma - and the Yalkut brings it on this parashah, and this is his language:	טעם שלישי הוא היותר מחוור מכולם, והוא, שמצינו במדרש תנחומא (תשא יא) והילקוט מביאו בפרשה זו וזה לשונו
“Then a person will give a ransom for himself… .” When Moses heard this he became afraid and said, “Skin for skin, and all that a person has she will give for her life,” (Job 2:4).	ונתנו איש כופר נפשו, כששמע משה כן נתירא ואמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב ד).
Rebbi Yehuda son of Ila’i says, “Said Moses, ‘We find that the redemption of a person is a talent of silver, as it says, ‘Then your life will be for his life, or pay a talent of silver.’’’	רבי יהודה בר אילעי אומר אמר משה מצינו שפדיון נפשו של אדם ככר כסף שנאמר (מלכים - א כ לט) והיה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול,
Rebbi Yose says, “From one who brings a bad name on a woman [regarding her virginity] you learn, as it says, ‘The will fine him one hundred silver pieces,’ (Deuteronomy 22:19). And we brought forth a bad name and said [regarding the Golden Calf], ‘This is your god, Israel,’ so each of us needs to give one hundred silver pieces.”	ר' יוסי אומר מן מוציא שם רע אתה למד שנאמר (דברים כב יט) וענשו אותו מאה כסף, ואנחנו הוצאנו שם רע ואמרנו אלה אלהיך ישראל, כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן מאה כסף.
Reish Lakish said, “From the rape [case] you learn, it is written, ‘And the person who slept with her shall give… [fifty pieces of silver],’ (Deuteronomy 22:29). And we raped the Word [of God], ‘You will not have for you [other gods],’ and we committed idolatry. Each of us needs to give fifty pieces of silver.”	ריש לקיש אמר מן האונס אתה למד כתיב (שם פסוק כט) ונתן האיש השוכב עמה וגו' ואנחנו אנסנו הדיבור לא יהיה לך ועשינו עבודה זרה כל אחד ממנו צריך ליתן חמשים כסף.
Rebbi Yehuda son of Simon said, “From the goring ox you learn, as it says, ‘If the ox gores a slave [he gives thirty shekel of silver to the master].’ And we exchanged His glory for an ox, as it says, ‘Then they exchanged their glory for the form of an ox which eats grass.’ Each of us needs to give thirty shekel.”	רבי יהודה בר סימון אמר מן שור נגח אתה למד שנאמר (שמות כא לב) אם עבד יגח השור וגו' ואנחנו המרנו כבודו בשור שנאמר (תהלים קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, כל אחד ממנו צריך ליתן שלושים שקל.
The Holy One, blessed be He, knew what was in the heart of Moses. He said to him, ‘Your life is not a talent of silver, nor one hundred pieces of silver, nor fifty shekel, nor thirty shekel, but rather give a half a shekel.”	ידע הקב"ה מה שבלבו של משה אמר לו חייך לא ככר כסף, ולא מאה כסף, ולא חמשים שקלים, ולא שלושים שקלים, אלא זה יתנו מחצית השקל עד כאן לשונו:

Part III: A Hygienic Shabbat

Here the Arukh Hashulchan presents some of the laws of bathing before Shabbat. While today bathing and access to warm water is, in many parts (though still too few) of the world,  easy, for much of world history bathing for Shabbat was likely a major undertaking. It might be worth considering how much more effort we in a world of indoor plumbing might want to make in preparing for Shabbat.

ערוך השולחן אורח חיים סימן רס

Arukh Hashulchan OC 260

Article 1: It is written, “My soul is rejected from peace; I forgot good,” (Lamentations 3:17). And our Sages, of blessed memory, expounded in tractate Shabbat [25b], “My soul is rejected from peace.” This is lighting candles on Shabbat. “I forgot good,” this is the bathhouse or washing the hands and feet in warm water on the eve of Shabbat. Therefore most of Israel were accustomed to go to the bathhouse on the eve of Shabbat, due to the honor of Shabbat. And there are those who are accustomed to also immerse in the mikveh due to the holiness of Shabbat. And happy is their portion, for through this the abundance of sanctity flows on them from the holy Shabbat. And we also wear white shirt in honor of Shabbat.

סעיף א כתיב [איכה ג, יז] ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה ודרוש חז"ל בשבת [כ"ה:] ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת נשיתי טובה זו בית המרחץ או רחיצת ידים ורגלים בחמין ערב שבת ולכן נהגו רוב ישראל לילך למרחץ בע"ש מפני כבוד השבת ויש נוהגים לטבול גם במקוה מפני קדושת שבת ואשרי חלקם דבזה ממשיכים עליהם שפע קדושה משבת קדש וגם לובשין כתונת לבן לכבוד שבת:

Article 2: This is what the Tur and the Shulchan Arukh wrote, that it is a commandment on each person to bathe his entire body in hot water on the eve of Shabbat. And if this is not possible for him, he should bathe his face, hands, and feet on the eve of Shabbat.

סעיף ב וזהו שכתבו הטור והש"ע מצוה על כל אדם לרחוץ כל גופו בחמין בע"ש ואם א"א לו ירחץ פניו ידיו ורגליו ע"ש