Parashat Tzav 5775

Part I: Torah in Place of Sacrifices

One of the difficulties of the post Temple worship is finding a replacement for sacrifices. Our parasha using the phrase “זאת תורת” [this is the torah/instruction of] five times. The K’li Yakar uses this to form a theory that the study of each book of the Torah fills in for one type of sacrifice. He does not include the six stated sacrifice, the “מלואים” which is used to inaugurate the priesthood, since this is not a sacrifice that continues for all times.

ויקרא פרשת צו פרק ו

Leviticus Chapter 6

(2) Command Aharon and his children, saying, “This is the torah [instruction/laws] of the olah [burnt offering]; that is the one which goes up on the pyre on the altar all night until morning, and the fire of the altar will burn on it.”	(ב) צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כָּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ:
(7) This is the torah of the michah [grain offering]: the children of Aharon will bring it before Hashem to the front of the altar.	(ז) וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי־אַהֲרֹן לִפְנֵי יְקֹוָק אֶל־פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ:
(8) Speak to Aharon and his children, saying, “This is the torah of the chattat [sin offering]: at the place where the olah was slaughtered the chattat will be slaughtered, in front of Hashem; it is the holiest of holies.	(יח) דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְקֹוָק קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:

ויקרא פרשת צו פרק ז

Leviticus Chapter 7

(1) And this is the torah of the asham [guilt offering]: it is the holiest of holies.	(א) וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(2) And this is the torah of the zevach-sh’lamim [peace offering] that one will sacrifice to Hashem.	(יא) וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַיקֹוָק:

כלי יקר ויקרא פרשת צו פרק ז

Kli Yakar, Commentary to Leviticus Chapter 7

Shlomo Ephraim Luntschitz, 16th Century Prague

And on the side of hints [remez, one of the four levels of Torah] it is possible to explain the five times that “this is the torah” is said in this parashah, which is in parallel to the five books of the Torah. For one who engages in them, it is as if he sacrificed these five types of sacrifices: olah, minchah, chattat, asham, and sh’lamim. But the inauguration is not among them, for it was for the time, nor for subsequent generations.	ועל צד הרמז יתכן לפרש חמש פעמים זאת תורת שנאמרו בפרשה זו, כנגד חמשה חומשי תורה שהעוסק בהם דומה כאילו הקריב חמשה מיני קרבנות אלו עולה, ומנחה,וחטאת, ואשם, ושלמים. אבל המילואים לא היו כי אם לשעה ולא לדורות.
And in this manner we found five [times], “This is the torah” in parashat Metzorah, for also there Our Rabbis, of blessed memory, said, “What is the fix for one who tells evil speech? If he is a scholar, he should engage in Torah,” (Arachin 15b). If so, Torah saves one from evil speech which is related to these five types of skin disease. And one who engages in the five books of Torah is saved from them, as was explained around the binding of Isaac that each book recounts the punishment of the sin of speech.	וכדרך זה מצינו חמש זאת תורת בפרשת מצורע כי גם שם אמרו חז"ל (ערכין טו ב) מאי תקנתיה של מספר לשון הרע אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה וכו', ואם כן התורה מצלת מן לשון הרע המסבב חמשה מיני צרעת אלו והעוסק בחמשה חומשי תורה ניצול מהם כדרך שפירש בעקידה שבכל ספר נזכר עונש חטא הלשון.
As such, for these sacrifices, one who engages in these five books, it is as if he sacrificed there five types of sacrifices. For one who engages in the book of Genesis is similar to one who sacrificed an olah, for in it the torah of the olah is explained, for Hevel sacrificed an olah “from the first born of his flock,” (Genesis 4:4). And also about Noach it is written, “He offered olot on the altar,” (Genesis 8:20). And also Avraham, “Then he took the ram and offered it as an olah in place of his son,” (Genesis 22:13). And also about Ya’akov, “Then he sacrificed zevachim to the God of his father Yitzchak,” (Genesis 46:1).	כך בקרבנות אלו העוסק בחמשה ספרים אלו דומה כאילו הקריב חמשה מיני קרבנות אלו, כי העוסק בספר בראשית דומה כאילו הקריב עולה, והוא זאת תורת העולה כי בו מבואר תורת העולה כי הבל הקריב עולה מבכורות צאנו (בראשית ד ד) וכן בנח כתיב (שם ח כ) ויעל עולות במזבח וכן אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו (שם כב יג) וכן ביעקב ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק (שם מו א).
And one who engages in Exodus, it is as if she sacrificed a minchah, for all m’nachot are brought as matzah and in this book all the rules of matzah are explained, and its instructions and connection to the pesach sacrifice, which is eaten on matzah. And it is written, “Do not slaughter on leavening the blood of My sacrifice,” (Exodus 34:25).	והעוסק בספר שמות כאילו הקריב מנחה, כי כלה מנחות באות מצה ובספר זה מבוארים כל דיני מצה והוראתה וצירופה לקרבן פסח שנאכל על מצות וכתיב (שמות לד כה) לא תשחט על חמץ דם זבחי:
And one who engages in Leviticus, it is as if he sacrificed a chattat. Even though all of the sacrifices are explained in this book, nonetheless, the main point of the book is the torah of the chattat. For after Israel sinned with the [Golden] Calf - which was the beginning of every sin and iniquity - Hashem gave room for the sinners who are able to achieve atonement via the sacrifice. And through this all the sacrifices were mentioned, for all of them have an element of sin except for the sh’lamim.	והעוסק בספר ויקרא כאילו הקריב חטאת. אף על פי שכל הקרבנות מבוארין בספר זה מכל מקום עיקר הספר תורת החטאת הוא, כי אחר שחטאו ישראל בעגל אשר הוא היה התחלה לכל חטאת ולכל עוון נתן ה' מקום לחוטאים שיוכלו לבוא לידי כפרה על ידי הקרבן ואגב זה נזכרו כל הקרבנות שיש בכולם צד חטא חוץ מן השלמים:
And one who engages in Numbers, it is as if he sacrificed an ahsham, for in it is stated all of the torah of the asham in parashah Nasoh. “A man or a woman, when they commit any sin of a person... and that person is guilty [ashmah],” (Numbers 5:6). And even though the rule of the asham was already stated in parashah Vayikra, nonetheless it was repeated there [in Nasoh] due to the new matters [which it teaches], as Rashi explains there. And if so, based on the teaching of the parashah with the new matter in it, the torah of the asham is completed.	והעוסק בספר במדבר כאילו הקריב אשם, כי בו נאמר כל תורת האשם בפרשת נשא (במדבר ה ו) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם ואשמה הנפש ההוא וגו'. ואף על פי שכבר נאמר דין האשם בפרשת ויקרא (ה יד) מכל מקום נשנית שם לדבר שנתחדש בו כמו שפירש רש"י שם, ואם כן על ידי לימוד הפרשה עם הדבר שנתחדש בו נגמר כל תורת האשם:
And one who engages in Deuteronomy it is as if she sacrificed a sh’lamim. For in parashah Ki Tavo, it is stated, “Then you will sacrifice [slaughter] the sh’lamim, and eat there, etc.,” (Deuteronomy 27:7). And also in parashat Re’eh all of the rules of the sh’lamim are stated for the less holy sacrifices, as it is stated, “The blood of your sacrifice you will pour on the altar of Hashem your God, and the meat you will eat,” (Deuteronomy 12:27). And there the rules of the sh’lamim are completed due to the several items which are newly taught about them.	והעוסק בספר דברים כאילו הקריב שלמים, כי בפרשת כי תבוא (דברים כז ז) נאמר וזבחת שלמים ואכלת שם וגו'. וכן בפרשת ראה נאמרו כל דיני השלמים קדשים קלים כמו שנאמר (שם יב כז) ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל. ושם נגמרו דיני השלמים מחמת כמה דברים שנתחדשו בהם.
For this five [times], “This is the torah,” was stated. For one who engages in each book has a special, great reward, as if he sacrificed that type of sacrifice which is explained in that book. And the enlightened ones will make understandable to the public this precious matter, for it is blessed and correct.	על כן נאמרו חמש זאת תורת אלו כי העוסק בכל ספר מיוחד שכרו הרבה כאילו הקריב מין אותו קרבן המבואר באותו ספר. והמשכילים יבינו לרבים ענין יקר זה כי ברור ונכון הוא:

One point I really like about this piece is that the Kli Yakar uses the language of the Talmud used to connect the five types of skin diseases, resulting from evil speech, to Torah study. He uses that same language to connect sacrifices and Torah study, which also come in five.

In the books after Leviticus (ie Numbers and Deuteronomy), any mention of sacrifices is a repetition, so he has to explain that those books teach new things about those sacrifices, and hence the learning about them is not completed until those books.

Part II: That Great, Terrible Day

For the Shabbat before Pesach we read the haftarah from the end of Mal’akhi which tells of the return of Eliyahu the prophet and the great day of Hashem. In it, Eliyahi will return the hearts of parents on children and children on parents. This enigmatic phrase is interpreted in different ways in the last Mishnah in Eduyot.

מלאכי פרק ג

Mal’akhi, Chapter 3

(23) Here I send to you Eliyah[u] the prophet before the arriving of the day of Hashem, the great and terrible.	(כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְקֹוָק הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:
(24) And will return the heart of fathers on children and the heart of children on their fathers, lest I come and strike the land desolate.	(כד) וְהֵשִׁיב לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם פֶּן־אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת־הָאָרֶץ חֵרֶם:

משנה מסכת עדויות פרק ח, משנה ז

Mishnah, Tractate Eduyot, Chapter 8, Mishnah 7

Said Rebbi Yehoshua, “I learned from Rabban Yochanan ben Zakkai, who heard from his teacher, and his teacher from his teacher, a law of Moshe from Sinai that Eliyahu does not come to declare impure or pure, to push away or draw close [people mixed into families who have unclear tainted lineage]. Rather, to push away those brought close by force and to draw near those pushed away by force.”	אמר רבי יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע
The declaring of pure or impure, pushing away and drawing close seems to be speaking about purity of family lineage. Eliyah will not fix tainted lineages, which was an obsessive concern in the ancient world. Rather, he will only fix cases where people used force either to bring troublesome lineages into their family or to force people out based on suspcisions of lineage.
The family of Beit Tzriphah was across the Jordan, and pushed away Ben Tzion by force. And another was there and drew near Ben Tzion by force. These examples Eliyahu comes to declare impure or pure, to push away or to draw near.	משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב
Here we have a case to show what Eliyahu will actually do.
Rebbi Yehuda says, “To bring close but not to push away.”	רבי יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק
Rebbi Yehuda, however, thinks Eliyahu will just restore families pushed apart, but not weed people out at all.
Rebbi Shimon says, “To harmonize disputes.”	רבי שמעון אומר להשוות המחלוקת
And the Sages say, “Not to push away, nor to bring near. Rather, to make peace in the world, as it says, ‘ Here I send to you Eliyah the prophet… And will return the heart of fathers on children and the heart of children on their fathers,” (Mal’akhi 3:23-24)	וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר הנני שולח לכם את אליה הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג:כג-כד):

This Mishnah shows a trend of each subsequent opinion moving Eliyahu away from the Biblical role of of Eliyahu as an extremist to that of a greater and greater harmonizer.

תפארת ישראל - יכין מסכת עדויות פרק ח

Tiferet Yisraem, Yakhin, Tractate Eduyot, Chapter 8

Israel Lipschitz, 19th Century Poland

As it says, “And will return the heart of fathers on children, etc.” For to the first [anonymous] teacher  fathers and children in the matter of family relationships it is speaking. That the fathers are looking after the children that they do not get mixed in accidentally with those unfit. And the children will look after the honor of their parents. And they will not mix in with those who are unfit intentionally.	שנאמר והשיב לב אבות על בנים וגו'. דלת"ק. אבות ובנים לעניין יוחסין קאמר. שישגיחו האבות על הבנים שלא יתערבו בפסולין בשוגג. והבנים ישגיחו על כבוד אבותיהן. ולא יתערבו בפסולין במזיד.
And to Rebbi Shimon, the “fathers” are the Sages. And the children are the students. That there will not be between them dispute.	ולר"ש. אבות היינו חכמים. ובנים הם התלמידים. שלא יהיה ביניהן מחלוקת.
And to the Sages, the “fathers” are those who rule and oppress their fellows. And the children are the conquered and humbled. For sometimes this one causes and sometimes the other causes the dispute between them.	ולחכמים. אבות היינו המושלים ורודים על חבריהם. ובנים היינו הנכבשים והנעלבים. דלפעמים זה גרם ולפעמים האחר גרם המחלוקת שביניהן.
And in the future the Holy One, blessed be He will return the hearts of parents - as recalled above, that is, the leaders who oppress the nation - on the children to lead them with compassion. And the heart of children, which is recalled above, is the conquered nation, [to return them] on their parents to honor their leaders. And to unify the multitudes of hearts with singing flames and with sublime love, the soul of the children and parents. And to His uniqueness, may He be blessed, and approaching uprightness. For one light, fit and carved out, amen.	ולעתיד ישיב הקב"ה לב האבות הנ"ל. דהיינו המנהיגים הרודים בעם.על הבנים לנהלן ברחמים. ולב בנים הנ"ל. דהיינו העם הנכבשים. על אבותם לכבד למנהיגיהם. ויתיחדו רבבות לבבות. בלהבות הבהבות. ובאהבות נשגבות. נפש הבנים והאבות. לאחדותו ית' נצבות נקרבות. כי מאור אחד משולבות מחוצבות. אמן:

The Tiferet Yisrael explains the quote from Mal’akhi per every opinion in the Mishnah. In a sense, he is doing Eliyahu’s work for this Mishnah.  

Part III: On All Other Nights We May Eat Roasted Meat

One of the two main dishes of the seder was the Pesach [sacrifice], which had to be a lamb or goat, roasted whole. Post temple, some of us have a tradition to eat nothing roasted, which the Arukh Hashulchan explains here. He emphasizes following the tradition of our parents, which plays into many customs on Peach.  

ערוך השולחן אורח חיים סימן תעו

Arukh Hashulchan, OC 476

Article 1 We taught, “In a place where they were accustomed to eat roasted [meat] on the eve of Pesach, they may eat it. In a place where they were accustomed to not eat [it], they may not eat it.” For since the Pesach was only eaten roasted - that is with a skewer on fire, and not in a pot and not in water - therefore there are those concerned that people will say that one is eating the Peach in this time, which would be sanctified meat [slaughtered] outside [of the Temple] (or possibly eaten outside of Jerusalem). And they were stringent with themselves to eat nothing roasted on the eve of Pesach, even meat of cows which is not fit for the Pesach [sacrifice].  And those who acted prohibitively, the prohibition also fell on their children after them, for on this it is stated, “Listen, my son, to the instruction of your father,” (Provers 1:8). And our lands are among the places which are accustomed to not eat....

סעיף א תנן [נ"ג.] מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין דמפני שהפסח אינו נאכל אלא צלי דהיינו בשפוד על האש לא בקדירה ולא במים לכן יש שחששו שלא יאמרו שאוכל פסח בזמן הזה והוי קדשים בחוץ והחמירו עליהם שלא לאכול שום צלי בליל פסח ואפילו מבשר בהמה שאינה ראויה לפסח ואותן שנהגו איסור חל האיסור גם על זרעם אחריהם ועל זה נאמר [משלי א, ח] שמע בני מוסר אביך וגו' [נ'.] ומדינות שלנו הם ממקומות שנהגו שלא לאכול...

Article 3 And even in a place where they are accustomed to eat roasted [meat], it is forbidden to eat a lamb or goat roasted. But that is only when it is completely roasted whole, for this explicitly looks like the Pesach sacrifice, and they will say about it that one eats sanctified meat outside [of Jerusalem]. Therefore, if it is sectioned, or one cut off a limb or boiled a limb on it, even while still attached, it is permitted to eat it in a place where they are accustomed to eat roasted [meat on the eve of Pesach]. And it seems that even only without the guts it is also permissible, for this is not like the Pesach sacrifice

סעיף ג ואפילו במקום שנהגו לאכול צלי אסור לאכול גדי או שה מקולס והיינו כשהוא צלוי כולו כאחד דזה נראה להדיא כקרבן פסח ויאמרו עליו שאוכל קדשים בחוץ ולכן אם היה מחותך או שחתך ממנו אבר או שלק בו אבר אפילו כשהוא מחובר מותר לאכול במקום שנהגו לאכול צלי ונראה דאפילו רק בלי המעיים גם כן מותר דאין זה כהקרבן פסח...