Parashat Matot-Masei 5775

In this week’s parasha, the tribes of Reuben, Gad, and half [part] of Menashe decide to settle the land east of the Jordan. Moshe establishes three cities of refuge east of the Jordan to go along with the three Joshua will establish in Cana’an once the conquest of the land is complete.

במדבר פרשת מסעי פרק לה

Numbers, Chapter 35

(11) Appoint for yourself cities; they will be cities of refuge for you, and a killer who takes a life accidentally shall flee there.	(יא) וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה־נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
(12) They shall be for you cities of refuge from a redeemer, and the killer will not die until he stands before the congregation in judgement.	(יב) וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד־עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט:
(13) And the cities you shall establish should be six cities of refuge for you.	(יג) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ־עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם:
(14) Three of the cities place across the Jordan, and three of the cities place in the land of Cana’an; they shall be cities of refuge.	(יד) אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה:

The Midrash below [also found in the Tanchuma] explains the cities of refuge and those belonging to the Levites in general. It then goes on to connect the two sets of three cities of refuge to two sets of three exiles from the land: three for the Northern Kingdom due to Sanchariv of Assyria, and three for the Judean Kingdom due to Nebuchadnezzar of Babylonia and his Lieutenant Nebuzaradan.

במדבר סיני רבה (וילנא) פרשת מסעי פרשה כג

B’midbar Sinai Rabbah, Parashat Masei, Parasha 23

“Appoint for yourself cities.” And it is written, “Six cities of refuge.” Three that are in the Land of Israel to the West, and three across the Jordan in the East [for] the children of Reuben, the children of Gad, and half the tribe of Menashe. “Betzer in the desert in the flatlands for the Reubenites, and Ramot in the Gilad for the Gadits, and Golan in the Bashan for the Menashites,” (Deuteronomy 4:43), hence three in the East. The three in the West: Hebron from Judah, Shekhem on Mount Ephraim - this is Nephulin - and Kadesh in the Galilee in the tribe of Naftali.	והקריתם לכם ערים וכתיב שש ערי מקלט את שלש הערים ג' שבא"י במערב וג' שבעבר הירדן במזרח בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה שנא' את בצר במדבר בארץ המישור לראובני ואת רמות בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי (דברים ד:מג), הרי ג' במזרח. ג' במערב חברון משל יהודה ושכם בהר אפרים זהו נפולין וקדש בגליל משבט נפתלי,
Moshe distributed [land] to Reuben, Gad, and half of the tribe of Menashe and separated three cities for them, as it says, “Then Moshe separated three cities,” (Deuternomoy 4:41). But Joshua distributed [land] to each of the tribes and gave the tribe of Levi forty-eight cities [from which] the Cohanim took thirteen and the rest [went to] the Levites. They took the three cities of refuge among their lot, and the tribe of Levi did not take land. Why? “The fires of Hashem and His inheritance they shall eat,” (Deuteronomy 18:1).	משה חלק לראובן ולגד ולחצי שבט המנשה והבדיל מהם ג' ערים שנא' אז יבדיל משה ג' ערים (דברים ד:מא). אבל יהושע חלק לכל השבטים ונתן לשבט הלוי מ"ח עיר ונטלו הכהנים י"ג והשאר ללוים ג' ערי מקלט נטלו בגורלם ושבט הלוי לא נטלו בארץ למה אשי ה' ונחלתו יאכלון (דברים יח:א).
You find that Sanchariv exiled them in three waves [not intended as a translator’s pun]. The first exile he exiled the Reubenites, the Gadites, and half of the tribe of Menashe. In the second the tribe of Zebulun and the tribe of Naftali as it says, “Like the first time when he dealt lightly with the land of Zebulun and the land of Naftali,” (Isaiah 8:23). The third one was when he exiled the remaining tribes, as it says, “And the latter he dealt with harshly,” (Isaiah 8:23). He swept them out like a broom [this is a play on the root כבד which means heavy, but also is the root of the word for broom].	אתה מוצא סנחריב הגלה אותן ג' גליות גלות ראשונה הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה והשניה שבט זבולן ושבט נפתלי שנא' כעת הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי (ישעיה ח:כג), הג' הגלה לשאר שבטים שנא' והאחרון הכביד (ישעיה ח:כג). הכבידן כבמכבד,
Nebuchadnezzar also exiled them in three waves from the tribes of Judah and Benjamin. In the first he exiled Yehoyakim, in the second Yehoyakhin. What did he do? He tied them to his special chariot, as is says, “Here I send you like a lady,” (this is not a verse in the canon). Just as a man treats a lady dearly, such he did for him.	נ"נ =נבוכדנצר= אף הוא הגלן בג' גליות מן שבט יהודה ובנימין בראשונה הגלה יהויקים ובשניה יהויכין מה עשה קשר אותו בקורכין שלו מיוקר שנא' כי הנני משלח' כגבירה מה הגבירה הזאת אדם מיקר אותה כך עשה לו
Nebuzaradan exiled Tzidkiyahu, and there are three exiles.	נבוזראדן הגלה לצדקיהו והרי ג' גליות
And from where [do we know] that Sanchariv was ruler of the world? That he exiled these to here and these to here, and he exiled Israel to Babylonia and brought these who were in Babylonia to here.	ומנין שהיה סנחריב קוזמוקרטור שהיה מגלה אלו לכאן ואלו לכאן והגלה את ישראל לבבל והביא אלו שבבבל לכאן
Said the Holy One, blessed be He, “In this world due to sins they were exiled and scattered in the gates of the world, but in the future to come, ‘If you are scattered at the edges of heaven, from there Hashem your God will gather you, from there He will take you,’ (Deuteronomy 30:4). ‘And the scattered of Judah He will collect from the four corners of the land,’ (Isaiah 11:12).” And so too Isaiah says, “The ransomed of Hashem will return and come to Zion in ringing cry, with the happiness of the world on their heads; they will achieve joy and happiness and sorrow and groaning will flee,” (Isaiah 35:10).	אמר הקב"ה בעוה"ז ע"י עונות גלו ונתפזרו בשערי הארץ אבל לע"ל אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך (דברים ל:ד). ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ (ישעיה יא:יב), וכן ישעיה אומר, ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה (ישעיהו לה:י).

One connection I can think of between the cities of refuge and exile is the lack of unity among the tribes which leads to the need for six and not three cities of refuge. At the end of this week’s parasha, the tribe of Menashe - themselves part of the tribal split east of the Jordan - are concerned that the daughters of Tzlophchad will marry into other tribes and their land will consequently belong to that tribe. Moshe responds to this legal lacuna by declaring - via Hashem - that tribes should not intermarry.

במדבר פרשת מסעי פרק לו

Numbers Chapter 36

(1) The heads of house of the family of the children of Gil’ad son of Makhir, son of Menashe, from the family of the children of Joseph approached and spoke in front of Moshe and the chiefs of the heads of houses of the children of Israel.	(א) וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי־גִלְעָד בֶּן־מָכִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(2) Then they said, “Hashem commanded my master to give the land as an inheritance by lot to the children of Israel; and my master was commanded by Hashem to give the inheritance of Tzlophchad our brother to his daughters.”	(ב) וַיֹּאמְרוּ אֶת־אֲדֹנִי צִוָּה יְקֹוָק לָתֵת אֶת־הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאדֹנִי צֻוָּה בַיקֹוָק לָתֵת אֶת־נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו:
(3) [If] they will be as wives to one of the children of the [other] tribes of the children of Israel, then their inheritance will be removed from the inheritance of our fathers, and will be added to the inheritance of the tribe to whom they will be [married], and from the lot of our inheritance it will be subtracted.	(ג) וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ:
(4) Then when it will be the Jubilee year for the children of Israel, their inheritance will be added to the inheritance of the tribe to whom they will be, and from the inheritance of the tribe of our father their inheritance will be subtracted.	(ד) וְאִם־יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע נַחֲלָתָן:
(5) Then Moshe commanded the children of Israel per the mouth of Hashem, saying, “The children of Joseph speak correctly.	(ה) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל־פִּי יְקֹוָק לֵאמֹר כֵּן מַטֵּה בְנֵי־יוֹסֵף דֹּבְרִים:
(6) “This is the matter that Hashem commanded the daughters of Tzlophchad saying, ‘To the one who is good in their eyes they shall be as wives, but [only] to the family of the tribe of their fathers shall they be wives.’	(ו) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה יְקֹוָק לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים:
(7) “Then the inheritance of the children of Israel will not be removed from tribe to tribe, for a man will cling to the inheritance of his father from the children of Israel.	(ז) וְלֹא־תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל־מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(8) “And every daughter who inherits land from the tribes of the children of Israel, to one of the family of the tribe of her father she shall be as a wife, so that a man of the children of Israel shall inherit the inheritance of his father.	(ח) וְכָל־בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו:
(9) “Then the inheritance will not be removed from tribe to another tribe, for a man will cling to his inheritance from the tribes of the children of Israel.”	(ט) וְלֹא־תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר כִּי־אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

In a somewhat similar vein, after the horrific occurrence of the concubine on the hill at the end of the book of Judges, a civil war starts between Benjamin and the rest of Israel. The rest of Israel vows not to allow their daughters to marry into the tribe of Benjamin.

שופטים פרק כא

Judges, Chapter 21

(1) Each man of Israel swore in Mitzpah, saying, “No man among us will give his daughter to Benjamin as a daughter.”

(א) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא־יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה:

The Talmudic tradition, however, does not sustain either ban on tribal intermarriage. Instead, using textual exegesis, it insists both bans were for a single generation. And it also associates the end of both bans with one of the happiest days in Israel. I think there is a connection made by the Rabbis between tribal division and exile, even though God seems to allow for tribal division in the book of Numbers.

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד ב

Babylonian Talmud, Tractate Ta’anit, 30b

Said Rabban Shimon son of Gamliel, “There were no days as great to Israel as the fifteenth of Av and Yom Kippur.”	אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים.
Yom Kippur is reasonable, for during it is forgiveness; the day that the final tablets were given. But the fifteenth of Av, what is it?	בשלמא יום הכפורים - משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא חמשה עשר באב מאי היא?
Said Rav Yehuda, said Shmuel, “The day when the tribes were permitted to marry amongst one another.” What is its exegesis? “This is the matter that Hashem commanded the daughters of Tzlophchad…” This matter will only apply in this generation.	אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו' - דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה.
Said Rav Yosef, said Rav Nachman, “The day that the tribe of Benjamin was permitted to marry with the congregation, as it says, ‘Each man of Israel swore in Mitzpah, saying, ‘No man among us will give his daughter to Benjamin as a daughter.’” What is its exegesis? Said Rav, “among us,” and not among our children.	אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, שנאמר ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה. מאי דרוש? אמר רב: ממנו, ולא מבנינו.