Parashat Tol'dot 5776

This week’s parasha sees the birth of two competing nations: Edom and Israel. The former is associated with Rome. Per the verses, the two nations will be in a struggle for power, one always overcoming the other.

בראשית פרשת חיי שרה - תולדות פרק כה

Genesis, Chapter 25

(22) Then the sons struck within her; then she said, “If so why am I?” Then she went to inquire of Hashem.	(כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם־כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת־יְקֹוָק:
(23) Then Hashem said to her, “There are two nations in your belly, and two nations will separate from you insides; and one kingdom will be stronger than the other kingdom, and the elder will serve the younger.”	(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גיים (קרי: גוֹיִם) בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:
(24) Then her days to give birth were complete and behold, there were twins in her belly.	(כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:

The verses below from Ezekiel see Tyre (likely associated with Rome, at least in the Rabbinic imagination) as the place where fleeing Jews turn. In response, God promises the fall of Tyre.

יחזקאל פרק כו

Ezekiel Chapter 26

(2) Son of man, since Tyre said about Jerusalem, “Aha, the doors of the nations are broken, she is turned to me, I shall be filled with the destroyed.”	(ב) בֶּן־אָדָם יַעַן אֲשֶׁר־אָמְרָה צֹּר עַל־יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה:
(3) There, so said my Master, Hashem, “Here I am on you, Tyre and I will raise great nations against you like the raising of the sea in waves.	(ג) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו:
(4) “Then they will destroy the walls of Tyre and break her towers; then I will scrape her dust from her and make her a bare rock.”	(ד) וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע:

The following piece of Talmud sees Rome (represented by the Israeli city of Caesaria) and Jerusalem always at the opposite ends of the success spectrum. The derivation is alternatively from our verses or the ones in Ezekiel.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד א

Babylonian Talmud, Tractate Megillah, 6a

Caesarea and Jerusalem. If a person should say to you, “They were both destroyed,” do not believe him.	קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן - אל תאמן,
[If he says], “Both of them are settled,” do not believe him.	ישבו שתיהן - אל תאמן.
[If he says], “Caesarea is destroyed and Jerusalem is settled,” [or], “Jerusalem is destroyed and Caesarea is settled,” believe him.	חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי - תאמן.
As it says, “I shall be filled with the destroyed.” If this one is filled, this one is destroyed. If this one is filled, this one is destroyed.	שנאמר אמלאה החרבה: אם מליאה זו - חרבה זו. אם מליאה זו חרבה זו.
Rav Nachman son of Yitzchak said, [it is derived] from here: “One kingdom will be stronger than the other kingdom.”	רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: ולאם מלאם יאמץ.

However, perhaps there is another model. One of mutual relationship between Rome and Israel where both are powerful.  Here we have a saying about Rebbi and Antoninus. Rebbi, or Rebbi Yehuda the Prince was the great leader of the Jewish people and composer of the Mishnah. Antoninus is potentially Antoninus Pius (though in reality their lives overlapped for only 20 some years), one of the “good” Roman emperors.

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יא עמוד א

Babylonian Talmud, Tractate Avodah Zara 11a

“Then Hashem said to her, ‘There are two nations in your belly.’”	ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך -
Said Rav Yehuda said Rav: Do not read nations [goyim] but exalted ones [ge’im]. This is Antoninus and Rebbi. For neither lettuce, nor cucumber, nor radish ceased from their table in the summer nor the rainy season. As the master said, “A radish dissolves food, lettuce turns over food, and cucumbers expand the stomach.”	אמר רב יהודה אמר רב: אל תקרי גוים אלא גיים, זה אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, דאמר מר: צנון מחתך אוכל, חזרת מהפך מאכל, קישות מרחיב מעיים.

The interpretation below sees both Rebbi and Antoninus as following in Abraham’s footsteps and greeting many guests.

דף על הדף בבא בתרא דף קנו עמוד ב

Daf al HaDaf, Bava Batra 156b

David Avraham Mendlbaum, et al, 20th Century Israel

And this is its explanation: the two nations are Antoninus and Rebbi who greeted many guests such that neither radish nor lettuce ceased. That it was always on the table, like at an inn, in the days of summer and the days of winter.

וזהו הפירוש שני גוים אלו אנטונינוס ורבי שהרבו בהכנסות אורחים עד שלא פסקו צנון וחזרת, והיה תמיד על השלחן כמו באכסניא בימות החמה וימות החורף

So what was the relationship between Rebbi and Antoninus. It seems to be one of shared knowledge, with Rebbi even admitting defeat at Antoninus’s arguments, claiming the Torah supports the later! It feels like the two of them had philosophical discussions.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צא עמוד א - עמוד ב

Babylonian Talmud, Tractate Sanhedrin, 91a-91b

Said Antoninus to Rebbi: The body and the soul are able to exempt themselves from judgement. How? The body says, “The soul sinned, for from the day that it separated from me, behold I was laid out like a silent rock in a grave.” And the soul says, “The body sinned, for from the day I separated from it, behold I flew off into the atmosphere like a bird.”	אמר ליה אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד? גוף אומר: נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני - הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת: גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו - הריני פורחת באויר כצפור.
He [Rebbi] said to him [Antoninus]: I will give you a parable. To what is the matter similar? To a flesh and blood kind who has a nice garden. And in it were nice figs. He placed two guards in it, one disabled and one blind. The disabled one said to the blind one, “I see nice figs in the garden. Come and give me a ride and we will bring them to eat.” The disabled one rode on the blind one and brought them to eat. After some days, the owner came to the garden. He said to them, “Where are the nice figs?” The disabled one said to him, “Do I have legs to walk amongst them?” The blind one said, “Do I have eyes to see?” What did he do? He placed the disabled one on the blind one and judged them together as one. So too the Holy One, blessed be He, brings the soul and casts it into the body and judges them as one. As it says, “He calls to the heavens above and the earth to judge His nation,” (Psalms 50:4). “He calls to the heavens above”: this is the soul. “And to the earth to judge His nation”: this is the body.	אמר ליה, אמשול לך משל, למה הדבר דומה: למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס נאה, והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס. בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס. אמר להן: בכורות נאות היכן הן? - אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? - אמר לו סומא: כלום יש לי עינים לראות? מה עשה - הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד. שנאמר יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו (תהילים נ:ד) . יקרא אל השמים מעל - זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו - זה הגוף.
Antoninus said to Rebbi, “Why does the sun rise in the east and set in the west?” He said to him, “If it were the opposite, you would have also asked me!” He said to him, “Here is what I am saying to you: why does it set in the west?” He said to him, “In order to extend a greeting of peace to the Creator, as it says, ‘And the hosts of the heavens bow to You,’ (Nehemiah 9:6). He said to him, “Have it come halfway through the sky, extend a greeting of peace and rise again.” “Due to the workers and those traveling on the roads.”	אמר ליה אנטונינוס לרבי: מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב? - אמר ליה: אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי! - אמר ליה: הכי קאמינא לך, מפני מה שוקעת במערב? - אמר ליה: כדי ליתן שלום לקונה, שנאמר וצבא השמים לך משתחוים (נחמיה ט:ו). - אמר ליה: ותיתי עד פלגא דרקיע, ותתן שלמא ותיעול! - משום פועלים, ומשום עוברי דרכים.
And Antoninus said to Rebbi, “From when is the soul placed in a person? From the time of appointing the sex or the time of formation?” He said to him, “From the time of formation.” He said to him, “It is possible that a piece of meat can stand for three days without salt and not spoil? Rather, from the time of appointing of the sex.” Rebbi said, “This matter Antoninus taught me and the verse supports him, as it says, ‘Your appointing guarded my spirit,’ (Job 10:12).”	ואמר לו אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי ניתנה באדם, משעת פקידה או משעת יצירה? - אמר לו: משעת יצירה. - אמר לו: אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת? אלא, משעת פקידה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר ופקדתך שמרה רוחי (איוב י:יב).
And Antoninus said to Rebbi, “From when does the evil inclination rule over a person? From the time of formation or the time of birth?” He said to him, “From the time of formation.” He said to him, “If so, he would kick in the innards of his mother and exit. Rather, from the time of birth.” Said Rebbi, “This matter Antoninus taught me, and the text supports him, as it says, ‘At the opening sin crouches,’ (Genesis 4:7).”	ואמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם, משעת יצירה או משעת יציאה? - אמר לו: משעת יצירה. - אמר לו: אם כן בועט במעי אמו ויוצא! אלא: משעת יציאה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו שנאמר לפתח חטאת רבץ (בראשית ד:ז).

The Gur Aryeh asks why Rebbi and Antoninus in particular are singled out among the leaders of Rome and Israel through history. Following in the footsteps of others, he says that they existed at the same time. However, he also points out that Rome and Israel share a common goal towards acting with significance and dignity in their approach to the world, especially in terms of food. Here Rebbi and Antoninus might signify the height of both worlds and their dignified actions existing at the same time (and same general place). For the reader’s knowledge, I cut out some later pieces where the Gur Aryeh is fairly disparaging of Ishmael and his offspring in comparison.

גור אריה בראשית פרשת חיי שרה - תולדות פרק כה

Gur Aryeh, Genesis Chapter 25

Yehuda Loeb, 16th Century Poland

Antoninus and Rebbi. It seems that this does not only hint at Antoninus and Rebbi, but about all those of those the two nations it hints. For several kings resulted from Esau, so why did it come to emphasize this king of the all of the kings? Only because Rebbi and Antoninus were together similar to Jacob and Easu. This one was the prince of Israel and this the king of Edom...	אנטונינוס ורבי. ונראה לא שהיה זה מרמז על אנטונינוס ורבי בלבד, אלא על כללות שתי האומות מרמז, כי כמה וכמה מלכים עמדו מעשו (ר' להלן לו, לא - לט), ומה בא לומר במלך זה בלבד יותר מכל המלכים, רק כי רבי ואנטונינוס היו ביחד דומה ליעקב ועשו, זה נשיא ישראל וזה מלך אדום (ב"ר עה, ו)...
Even though there were several Caesars in Edom who were also important, when it said, “Two nations are in your belly,” if so the text explained as two princes who existed together. Such is what the term “two princes” meant, and that is Rebbi and Antoninus who existed together like Jacob and Esau. And this significance is more fitting for them..	אף על גב דהיו כמה וכמה קסריים באדום שהיו גם כן חשובים, כיון שאמר "שני גוים בבטנך" אם כן פירוש הכתוב שני גאים שהיו ביחד, כי כך משמע לשון "שני גאים", וזהו רבי ואנטונינוס שהיו ביחד כמו יעקב ועשו, והיה נראה בהם חשיבות זה יותר...
And it hints all of Israel and Edom, who are of special interest in that they are exalted. Meaning to say that they have an important soul and act towards their food with significance. That is what they said that, “for neither lettuce, nor cucumber, nor radish ceased from their table.” And what it means by this is that there are those who eat their food like animals and do not make themselves significant. But Israel and Esau do not act as such. Rather, they prepare proper fixed for a person to make themselves significant. And as such there is in tractate Avodah Zarah that they said, “Edom established many markets; they established many bathhouses, and all was to indulge themselves. And so too Edom acts to this day in their dress to look very honorable, more so than the other nations, and also with nice buildings….	ומרמז על כלל ישראל ואדום שיש להם ענין מיוחד, שהם גיים, ורוצה לומר כי נפש חשוב יש להם, ונוהגים במאכל שלהם בחשיבות, וזהו שאמרו כי לא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת'. ורוצה בזה כי יש אוכל אכילתו כבהמה ואינו מחשיב עצמו, אבל ישראל ועשו אין נוהגין כך, רק מתקנין תקון הראוי לאדם להחשיב עצמו. וכן יש במסכת עבוד הזרה (ב ע"ב) שאמרו אדום הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות תקננו, והכל לעדן את נפשם. וכן אדום נוהגין עד היום במלבושיהם להתכבד מאד יותר משאר אומות, וגם בבניינים נאים...

However, there is not a full acceptance of Antoninus as a good and yet a Roman, not as Rome being good overall on its own. The Brisker Rav, in the next source, explains that Esau’s good only comes from the existence of Jacob through whom he may convert. Indeed, we see in the Palestinian Talmud that according to some Antoninus was not a good Roman, but a Roman who converted to Judaism. This conflicts with the idea of Rebbi and Antoninus representing Rome and Israel being powerful at the same time and supporting one another through the exchange of philosophical thinking.

חידושי הגרי"ז סימן נ

Novella of the GRI”Z, Siman 50

Yitzchak Ze’ev Soloveitchik, 19th and 20th Centuries Belarus and Israel

That is that from Esau good things also came, but that which came from Esau if only when Jacob exists. For through Jacob he is able to convert. And because of this, if Jacob is killed nothing can come of Esau. And this is what she [Rebecca] said to Jacob that if you are killed I will be bereaved of both of you [see Genesis 28:45]. For nothing good could come from Esau and I will be bereaved also from him.

והיינו דמעשו גם יצאו טובים, אלא שלזה שיצא מעשו הוא רק אם יהיה יעקב, שע"י יעקב יכול להיות כן שיתגיירו, ולזה אם יהרג יעקב לא יוכל לצאת מעשו כלום, וזה שאמרה ליעקב הלא אם תיהרג אהיה שכולה משניכם [עיין בראשית כח:מה], שלא יוכל לצאת דבר טוב מעשיו ואהיה שכולה גם ממנו.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מגילה פרק א, הלכה יא

Palestinian Talmud (Vilna Edition), Tractate Megillah, Chapter 1, Law 11

There are those tales which say that Antoninus converted and those tales which say that Antoninus did not convert.

אית מילין דאמרין דאתגייר אנטונינוס אית מילין אמרין דלא איתגייר אנטונינוס

Parashat Chayye Sarah 5776

In our parasha, Avraham sends his servant to find a wife for Isaac. This servant - known as just “servant” or “man” in the text but associated in the Tradition with Eliezer - finds Rebecca who is kind to him and his camels. As a result, he gives her jewelry as a gift. The Torah tells us the weight of the jewelry specifically; a detail which begs for expounding.

בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

Genesis 24

(21) And the man gazed at her silently to know if Hashem would make his journey successful or not.	(כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְקֹוָק דַּרְכּוֹ אִם־לֹא:
(22) Then it was when the camels ceased to drink, then the man took a gold ring of half a shekel in weight and two bracelets on her arms of ten shekels gold weight.	(כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל־יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:
(23) Then he said, “Whose daughter are you? Tell me please. Does your father’s house have room for us to lodge?”	(כג) וַיֹּאמֶר בַּת־מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית־אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין:
(24) Then she said to him, “I am the daughter of B’tuel, son of Milkah who was born to Nachor.”	(כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת־בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן־מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר:
(25) Then she said to him, “Also straw and fodder is plentiful with us; also a place to lodge.”	(כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם־תֶּבֶן גַּם־מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם־מָקוֹם לָלוּן:
(26) Then the man bowed and prostrated to Hashem.	(כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיקֹוָק:
(27) Then he said, “Blessed is Hashem, God of my master Abraham who has not abandoned His mercy and His truth from my master; I am on the road and Hashem lead me to the house of the brothers of my master.	(כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא־עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְקֹוָק בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:

In Genesis Rabbah our Rabbis connect the jewelry with the Ten Commandments.

בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס, סימן ו

Genesis Rabbah (Vilna Edition), Parasha 60, Siman 6

רב הונא בשם רבי יוסף אבן יקרה היה בו והיה משקלה בקע,	Rav Hunah in the name of Rebbi Yosef: It had a precious stone in it, and its weight was a half-shekel.
ושני צמידים על ידיה כנגד שני לוחות,	And two bracelets on her arms parallel to the two tablets.
עשרה זהב משקלם, כנגד עשרת הדברות	Ten shekels of gold weight, parallel to the Ten Commandments.

Rashi repeats this midrash with two changes. He adds in another midrash (which we will see later) connecting the half-shekel rings with the half-shekel given by the Israelites during the census. Also, he connected the word for bracelet, צמיד, with its root which means “bound” or “joined”.

רש"י בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

Rashi on Genesis 24

בקע - רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת:	A half shekel - a hint to the shekels of Israel, a half a shekel per head.
ושני צמידים - רמז לשני לוחות מצומדות:	And two bracelets - a hint to the two joined tablets.
עשרה זהב משקלם - רמז לעשרת הדברות שבהן:	Ten shekels gold weight - a hint to the Ten Commandments on them.

שמות פרשת פקודי פרק לח

Exodus Chapter 38

(26) A half-shekel per head; a half a shekel of the shekel of the sanctuary for all who passed through the census from twenty years and up; for six hundred and three thousand and five hundred and and fifty.

(כו) בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל־הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:

But what is the connection between Rebecca and these two major events from Exodus. Let us start with the Gur Aryeh. He suggests that Rebecca displays kindness which is one of three pillars on which the world rests per Pirkei Avot. The other two, service/worship of God and Torah are covered by the Ten Commandments and the half-shekel of the census which was given to the Tabernacle for sacrifices. He is also be making a statement about kindness being evidence of the other two.

גור אריה בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

Gur Aryeh on Genesis Chapter 24

Yehuda Loeb, 16th Century Poland

A hint to the shekels, ect. Explanation: that are necessary for worship.	רמז לשקלים וכו', פירוש שצריכים לעבודה.
And if you say, why did it hint at this commandment [the half-shekel] more than other commandments? Rather, it seems that he [the servant] saw her engaging in kindness and this hinted to her all having service [worship] and Torah with the two bracelets on her hands, as is brought up. And now she has three things, for on the three the world rests: Torah, worship, and engaging in kindness (Avot 1:2).  And it hints about her that after she has one pillar, all three pillars will be hers.	ואם תאמר למה רמז לה זאת המצוה יותר משאר מצות, אלא נראה שראה אותה גומלת חסד (רש"י פסוק יד) ורמז לה עוד העבודה והתורה בשני צמידים על ידיה, כמו שמסיק, והשתא תהא לה שלשה דברים, שעל שלשתן העולם עומד; התורה, והעבודה, וגמילות חסדים (אבות א:ב), ורמז לה מאחר שיש לה עמוד אחד - שיהיה לה כל שלשתן:
And further, these three things are found in Israel: Torah in Israel, worship in Israel, and engaging in kindness in Israel. For so said those of blessed memory, any who does not engage in kindness is not of Israel. And the reason exactly that these things are in Israel, is that these three things are the pillar of the world that the world stands on them. Therefore, these three things were given to the forefathers who are the foundation and pillars of the world. Engaging in kindness to Abraham, worship to Isaac who was bound on the altar, and Torah to Jacob who sat in tents (Genesis 25:27). And from the forefathers they came to Israel.	ועוד כי אלו ג' דברים תמצא בישראל, תורה בישראל, עבודה בישראל, גומלי חסדים בישראל, שכן אמרו ז"ל כל מי שאינו גומל חסד אינו מישראל. והטעם שבישראל דוקא הם אלו דברים, כי אלו שלשה דברים הם עמודי עולם שהעולם עומד עליהם, ולכן אלו ג' דברים נתנו לאבות, שהם יסוד ועמודי עולם. גמילות חסד לאברהם, עבודה ליצחק שנעקד על גבי מזבח, תורה ליעקב יושב אוהלים (בראשית כה:כז). ומן האבות בא לישראל.
And it hints about her since she engaged in kindness. It is fitting about her that the blessed offspring that have these three will come from her, that they are the pillars of the world.	ורמז לה כיון שהיא גומלת חסדים - ראוי היא שיבא ממנה הזרע המבורך אשר להם אלו ג' דברים, אשר הם עמודי עולם:

The K’li Yakar takes a different approach. He sees the half-shekel as a protection against the tragedy of the Golden Calf and the breaking of the Tablets. Here he uses the term evil eye, saying that the shekel gives one the good eye instead. And Rebecca was a master of the good eye (as was her grandson Joseph, see Bava Batra 108b). Even more so, he says Rebecca did not covet. In fact, she gives freely of water, food, and lodging to Abraham’s servant. And since ,“Do not covet,” summarizes all of the Ten Commandments (which he attempts to prove), she was worthy to be used as a hint to all of them.

כלי יקר בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

K’li Yakar on Genesis Chapter 24

Shlomo Ephraim Luntschitz, 16th and 17th Centuries Poland

And all of these require a sufficient explanation  of what is the connection of the shekels and the tablets with one another. And perhaps he foresaw by a holy spirit that in the future the tablets would be broken by the evil eye dominating the first tablets for they were given ostentatiously and with exuberant noise.	וכל אלו הדברים צריכין ביאור מספיק מה ענין השקלים והלוחות זה לזה. ואולי צפה ברוח הקודש שעתידין הלוחות להשתבר על ידי ששלטה בלוחות ראשונות עין הרע לפי שניתנו בפומבי ובקולי קולות,
And perhaps those who gave the evil eye to the tablets were punished measure for measure; that is, with the evil eye. Therefore the shekels were hinted about with her [Rebecca] that they protect from the evil eye. And since Eliezer checked Rebecca as to whether or not she was a master of the good eye and found her so, therefore he gave her the half-shekel which atones for the evil eye and protects against it. For any master of the nice eye is saved from the evil eye.	ואולי נותני עין הרע בלוחות יענשו מדה כנגד מדה והיינו בעין הרע, על כן נרמז לה השקלים המגינים בעד עין הרע, ולפי שאליעזר בדק את רבקה אם היא בעלת עין טובה ומצאה כן, על כן נתן לה הבקע המכפר על עין הרע ומגין עליו, כי כל בעל עין יפה ניצול מעין הרע...
And further she was fit to receive the Ten Commandments like the manner established by the writer of the piyyut for Shavuot. And these are his words, “These Commandments are included in ‘Do not covet.’” For anyone who is the master of a good eye and gives of their own [stuff], obviously they do not covet to take from others.	ועוד היא ראויה לקבל עשרת הדברות, כדרך שיסד הפייט של שבועות וזה לשונו אלה הדברות בלא תחמוד כלולים, כי כל בעל עין טובה הנותן משלו פשיטא שאינו חומד ליקח משל אחרים.
And one should know how all of the Commandments are included in “Do not covet.” The later Commandments from, “Do not murder,” and on are satisfied, for Achav through Navot the Izraelite [see 1 Kings 21] coveted, and murdered, and rewarded false witnesses, and stole the independent thought of the court. And, “Do not commit adultery,” is “Do not covet the wife of your neighbor.”	וצריך שתדע איך כלולים כל הדברות בלא תחמוד, כי תינח דברות אחרונות מן לא תרצח והלאה שהרי אחאב על ידי נבות היזרעאלי [עיין במלכים א כא] חמד, וגם רצח, ושכר עידי שקר, וגנב דעת בית דין, ולא תנאף היינו לא תחמוד אשת רעך,
But the first Commandments, what is their connection to “Do not covet”? And it seems fitting to say that it is since the commandment of “Honor your father,” completes the first five Commandments and summarizes them together. Since all of them are commandments of honoring Heaven. And from the end of the matter is recognized that the beginning of His word is truth. For the honor of Heaven comes from an a fortiori argument from honoring a father and mother.	אבל דברות ראשונות מה ענינם אל לא תחמוד. ונראה לומר לפי שמצות כבד את אביך חותם כל חמש דברות ראשונות וכוללם יחד, כי כולם מדברים בכבוד שמים ומסוף דברו ניכר שראש דברו אמת, כי כבוד שמים בא בקל וחומר מכיבוד אב ואם, והלוחות היו חמשה מול חמשה,
And if so, like the five later commandments are summarized by, “Do not covet,” so too all of them are summarized by it. For the Commandments are all one opposite another. And if so, for this solution, the Commandment, “Do not covet,” only summarizes them together as a combining of the two tablets. Therefore it was said, “And two bracelets on her arms.” Meaning to say, actually connected together, for through the combining of the tablets, five opposite five, all of the commandments are summarized by, “Do not covet.”	ואם כן כשם שחמש דברות אחרונות כלולות בלא תחמוד כך כולם כלולות בו שהרי הדברות כולם זה לעומת זה היו. ואם כן להנחה זו אין דיבור לא תחמוד כוללם יחד כי אם על ידי חיבור שני הלוחות, לכך נאמר ושני צמידים על ידיה רצה לומר מצומדים דוקא, כי על ידי חיבור הלוחות חמשה מול חמשה כלולים כל הדברות בלא תחמוד:

However, the K’li Yakar’s argument rests heavily on the idea that the two tablets had five commandments on one tablet and five on the other. This was a debated idea in Rabbinic tradition.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שקלים פרק ו, הלכה א

Palestinian Talmud (Vilna Edition), Tractate Sh’kalim, Chapter 6, Law 1

ויכתבם על שני לוחות אבנים (דברים ד:יג) חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה	“Then He wrote them on two stone tablets,” (Deuteronomy 4:13). Five on this tablet and five on this tablet.
ורבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה הה"ד ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים (דברים ד:יג) עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה	But our Rabbis say: Ten on this tablet and ten on this tablet. This is what it means by, “And He told you His covenant that He commanded you to do, ten commandments,” (Deuteronomy 4:13)  Ten on this tablet and ten on this tablet.
ר"ש בן יוחאי אומר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה דכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה	Rebbi Shimon son of Yochai says: Twenty on this tablet and twenty on this tablet. As is written, “Then He wrote them on two stone tablets.” Twenty on this tablet and twenty on this tablet.
רבי סימאי אמר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה דכתיב  מזה ומזה הם כתובים (שמות לב טו)	Rebbi Simai said: Forty on this tablet and forty on this tablet. As is written, “From this side and this side they were written,” (Exodus 32:15).

However there is another version of our initial midrash. This one connects the ring and bracelets to marriage as well as to the half-shekel and the Tablets. The ring is traditionally how we perform kiddushin, the first stage of a Jewish marriage where the bride is purchased. The two bracelets represent the two hundred golden dinar a husband owes the wife upon divorce based on a ketubah. The ketubah represents the second stage of marriage which is completed when the husband and wife have a house together.

The marriage of Isaac and Rebecca is the first account in Torah of a marriage in actual detail. It also may be the most detailed. Abraham’s servant arranges the marriage and later Isaac takes Rebecca into his mother’s tent.

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת חיי שרה פרק כד, סימן כב

Midrash Aggadah (Buber Edition), Genesis, Chapter 24, Siman 22

A gold ring. That was kiddushin [betrothal].	נזם זהב. הוא היה קידושין:
And two bracelets on her arms. That they were two hundred and fifty [dinar]; the two hundred opposite the ketubah of an unmarried woman and fifty additional.	ושני צמידים על ידיה. שהם מאתים וחמשים, המאתים כנגד כתובת בתולות, והחמשים תוספת:
Another thought: Half a shekel in weight. Parallel to the half-shekel for each head.	ד"א בקע משקלו. כנגד בקע לגלגלת:
And two bracelet on her hands. Parallel to the two stone tablets.	ושני צמידים על ידיה . כנגד שני לוחות אבנים:

What is the connection between the Ten Commandments and the first detailed marriage in Torah. Well, maybe that the union of Israel and Torah is seen as a marriage. The half-shekel connect to the home built for God, Father of the Torah. God gives away the Torah but is unwilling to completely abandon it to us.

שמות רבה (וילנא) פרשת תרומה פרשה לג, סימן א

Exodus Rabbah (Vilna Edition), Parasha 33, Siman 1

משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי,

A parable to a king who had an only daughter. One of the other kings came and took her. He requested to return to his country and take his wife. He [the first  king] said to him, “My daughter who I gave to you is an only child. I cannot separate from her. I cannot tell you not to take her since she is your wife. Rather, do me this favor. Every place you go, make for me one bed-chamber so that I may dwell with you. For I am unable to leave my daughter.”

כך אמר הקדוש ברוך הוא לשראל נתתי לכם אתה תורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר "ועשו לי מקדש" (שמות כה:ח).

As such said the Holy One, blessed be He, to Israel: I gave you the Torah, but to separate from it I am not able. To tell you not to take it I am unable. Rather, every place you go make for me one house that I shall dwell in it, as it say, “Then make for Me a sanctuary,” (Exodus 25:8).