Jonah and the Underworld

יונה פרק ב

Jonah, Chapter 2

(1) Then Hashem appointed a big fish to swallow Jonah; then Jonah was in the innards of the fish three days and three nights.	(א) וַיְמַן יְקֹוָק דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת:
(2) Then Jonah prayed to Hashem his God from the innards of the fish.	(ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְקֹוָק אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה:
(3) And he said, “I called in my troubles to Hashem and He answered me; from the belly of Sheol I cried; You heard my voice.	(ג) וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל יְקֹוָק וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי:
(4) “You cast me to the depths in the heart of the seas; and the river surrounded me; all of Your breakers and Your waves passed over me.	(ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:
(5) “And I said, ‘I was sent away from before Your eyes; but that I would again be able to see Your holy Temple.	(ה) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:
(6) “Waters enclosed me life threateningly; the depths surrounded me; reeds secured my head.	(ו) אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי:
(7) “I descended to the edge of mountains; the land, its boards were about me forever; then You lifted my life from a pit, Hashem my God.	(ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי יְקֹוָק אֱלֹהָי:
(8) “While my life became faint upon me, I remembered Hashem; then my prayer came to you, to your holy Temple.	(ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת יְקֹוָק זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:
(9) “Those who pay attention to false nothings, their kindness will abandon them.	(ט) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ:
(10) “But I, with a voice of thanks will sacrifice to You; that which I vowed I will complete; salvation is Hashem’s.”	(י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַיקֹוָק: ס
(11) Then Hashem said to the fish, then it spit out Jonah to the dry land.	(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה: פ

Does Jonah show remorse? Does he repent? What about his prayer causes God to release him from the fish? What is the goal of his prayer?

פרקי דרבי אליעזר פרק י

Pirkei D’Rebbi Eliezer, Chapter 10

9th Century?

Rebbi Tarfon says, “That fish was appointed to swallow Jonah from the six days of Creation. As it says, ‘Then Hashem appointed a big fish to swallow Jonah,’ (Jonah 2:1).”	רבי טרפון אומר ממנה היה אותו הדג לבלע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר [יונה ב, א] וימן ה' דג גדול לבלע את יונה.
He entered its mouth like a person who enters the great synagogue and stood up. And the two eyes of the fish were like obsidian windows shining for Jonah. Rebbi Meir says, “There was one pearl hanging in the stomach of the fish shining for Jonah like the sun that shines in the afternoon. And it showed him everything in the sea and the depths.” And about him the verse says, “Light is planted for the righteous one,” (Psalms 97:11).	נכנס בפיו כאדם שהוא נכנס בבית הכנסת הגדולה, ועמד. והיו שתי עיניו של דג כחלונות אפומיות מאירות ליונה. רבי מאיר אומר מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בצהרים, ומראה לו כל מה שבים ובתהומות. ועליו הכתוב אומר [תהלים צז, יא] אור זרע לצדיק.
Said the fish to Jonah, “Do you know that soon is my day to be eaten in the mouth of the Leviathan?” Jonah said to it, “Take me to him.” Jonah said to the Leviathan, “For you sake I descended to see your dwelling place. For in the future I will put a rope on your tongue, bring you up and sacrifice you for the great feast of the righteous.” He showed it the sign of Abraham [his circumcision]. He said, “Look at the covenant.” The Leviathan saw and fled from before Jonah a distance of two days.	אמר לו הדג ליונה אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן. אמר לו יונה הוליכני אצלו. אמר יונה ללויתן בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך, שאני עתיד לתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים. הראהו חותמו של אברהם, אמר הבט לברית. וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים,
He said to him, “Behold, I saved you from the mouth of the Leviathan. Show me everything that is in the sea and the depths.” It showed him the great river of the waters of the ocean. As it says, “The depths surrounded me,” (Jonah 2:6). And it showed him the Sea of Reeds [Red Sea] that Israel passed through it, as it says, “Reeds secured my head,” (Ibid.). And it showed him the place from which the breakers of the sea and its waves emerge. As it says, “All of Your breakers and Your waves passed over me,” (Jonah 2:4). And it showed him the pillars of the earth and its foundations, as it says, “The land, its boards were about me forever,” (Jonah 2:7). It showed him Gehenom, as it says, “Then You lifted my life from a pit,” (Ibid.). It showed him the bottom of Sheol, as it says, “From the belly of Sheol I cried, You heard my voice,” (Jonah 2:3). It showed him the Temple of Hashem, as it says, “I descended to the edge of mountains,” (Jonah 2:7). From here we learn that Jerusalem stands on seven mountains. It showed him the foundation stone fixed in the depths below the Temple of Hashem and the children of Korach standing and praying on it.	אמר לו הרי הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות. והראהו נהר גדול של מימי אוקינוס, שנאמר [יונה ב, ו] תהום יסבבני. והראהו ים סוף שעברו בתוכו ישראל, שנאמר [שם] סוף חבוש לראשי. והראהו מקום משברי ים וגליו יוצאים ממנו, שנאמר [שם ד] כל משבריך וגליך עלי עברו. והראהו עמודי ארץ ומכוניה, שנאמר [שם ז] הארץ בריחיה בעדי לעולם. והראהו גיהנם, שנאמר [שם] ותעל משחת חיי ה' אלהי. והראהו שאול תחתית, שנאמר [שם ג] מבטן שאול שועתי שמעת קולי. והראהו היכל ה', שנאמר [שם ז] לקצבי הרים ירדתי. מכאן אנו למדין שירושלים על שבעה הרים היא עומדת. הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה', ובני קרח עומדים ומתפללין עליה.
The fish said to him, “Jonah, behold, you stand under the Temple of Hashem. Pray and you will be answered.” Jonah said to the fish, “Stay in your place, for I desire to pray.” The fish stood and Jonah began to pray before the Holy Blessed One. And he said before God, “Master of the Universe, You are called One who sends down and One who lifts ups. I descended. Lift me up. You are called One who kills and One who gives life. My soul has come to die; give life to me.” And he was not answered until this matter left his and mouth and he said, “That which I vowed I will complete,” (Jonah 2:10). That which I vowed to bring up the Leviathan and sacrifice it before You, I will complete on the day of the salvation of Israel.	אמר לו הדג, יונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה', התפלל ואתה נענה, אמר יונה לדג, עמד במקום עמדך שאני מבקש להתפלל. עמד הדג, והתחיל יונה להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו רבונו של עולם, נקראת מוריד ומעלה. ירדתי העלני. נקראת ממית ומחיה, הרי נפשי הגיעה למות, החייני. ולא נענה עד שיצא מפיו דבר זה ואמר אשר נדרתי אשלמה [שם ב, י], אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבח אותו לפניך, אשלם ביום ישועת ישראל.
Immediately the Holy Blessed One gestured [moved lips?] and cast out Jonah, as it says, “Then Hashem said to the fish, then it spit out Jonah to the dry land,” (Jonah 2:11).	מיד רמז הקדוש ברוך הוא והשליך את יונה, שנאמר [שם יא] ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה.

What does the midrash fill in to the Jonah-fish saga? Does this show repentance?

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נא עמוד ב

Babylonian Talmud, Tractate Nedarim 51b

As is written, “Then Hashem appointed a big fish [דג] to swallow Jonah.” But it is written, “Then Jonah prayed to Hashem his God from the innards of the fish [דגה].”	דכתיב: וימן י"י דג גדול לבלוע את יונה, והכתיב: ויתפלל יונה אל י"י אלהיו ממעי הדגה!
This is not a difficulty. Perhaps a big fish spit him out and a small fish swallowed him.	הא לא קשיא, דלמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן

מסכתות קטנות מסכת שמחות ספר חיבוט הקבר פרק א, הלכה א

Minor Tractates, Tractate S’machot, Book of Knocking on the Grave, 1:1

“Hashem in wisdom set the earth; affixed the heavens with understanding,” (Proverbs 3:19). To teach you that when the Holy Blessed One created God’s world, God created it like one born of a woman. Just as one born of a woman starts with the navel and stretches here and there in four direction, so began the Holy Blessed One to create the world from the foundation stone and the holy of holies. And from it the world was founded, and for this it is called the foundation stone, for from it the Holy Blessed One began to create God’s world.

ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה [משלי ג:יט], ללמדך שכשברא הקב"ה את עולמו, כילוד אשה בראו. מה ילוד אשה מתחיל מטבורו ומותח לכאן ולכאן לארבעת צדדיו, כך התחיל הקב"ה לברוא את העולם מאבן שתיה ומקדש הקדשים, וממנה הושתת העולם, ולכך נקראת אבן שתיה שממנה התחיל הקב"ה לברוא את עולמו.

מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרקי בן עזאי פרק א, הלכה א

Minor Tractates, Tractate Derekh Eretz, Sayings of Ben Azzai 1:1

Ben Azzai says, “Anyone who places these four things on her heart and in front of her eyes, she will not long sin at all: from where she came, to where she is going, who is her judge, and what will be in the future.”

בן עזאי אומר כל הנותן ארבעה דברים הללו על לבו וכנגד עיניו, שוב אינו חוטא לעולם, מאין בא, ולאן הוא הולך, ומי הוא דיינו, ומה הוא עתיד להיות.

From where she came: from a place of darkness. To where she is going: to a place of darkness and blackness. From where she came: from a place of impurity. To where she is going: to impurify others. From where she came: smelly saltiness and from a place that the eye is not able to see. To where she is going: to Sheol, and to judgement in Gehenom and [or] to be swept away in light. And who is her Judge? Know that her Judge is not flesh and blood but the  Master of all creation, blessed is God. And what will be in the future: maggots and worms, as it says, “Only that a human is a maggot and the son of a human a worm,” (Job 25:6)

מאין בא, ממקום חושך, ולאן הוא הולך, למקום חושך ואפילה. מאין בא, ממקום טומאה, ולאן הוא הולך, לטמא אחרים. מאין בא, מליחה סרוחה, וממקום שאין העין יכולה לשלוט, ולאן הוא הולך, לשאול, ולידון בגהינם, ולישטף באור. ומי הוא דיינו, תדע שאין דיינו בשר ודם אלא אדון כל המעשים ברוך הוא. ומה הוא עתיד להיות, רימה ותוליעה, שנאמר אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה (איוב כה:ו).

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א

Babylonian Talmud, Tractate Bava Batra 75a

Said Rabbah said Rebbi Yochanan: in the future, the Holy Blessed One will make a feast for the righteous from the flesh of the Leviathan.

אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קי עמוד א

Babylonian Talmud, Tractate Sanhedrin, 110a

“But the children of Korach did not perish,” (26:11). It was taught, in the name of our teacher that they said, “A place was set apart for them in Gehennom and they sat upon it and sang a poem.”

ובני קרח לא מתו (במדבר סיני כו:יא), תנא, משום רבינו אמרו: מקום נתבצר להם בגיהנם, וישבו עליו ואמרו שירה.

איוב פרק מ

Job Chapter 40

(25) Can you drag the Leviathan with a hook, and with a rope press its tongue?	(כה) תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ:
(30) Will the fisherman have a feast of it, will it split it among the merchants?	(ל) יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים:

Parashat Re'eh 5776

Our parasha tells of person close to you who entices you to idolatry - the mesit. That person not only is to be stoned, but the Torah tells us to neither listen, have pity, nor compassion on this person. Why this person? And does the Torah really ask us to lack compassion?

דברים פרשת ראה פרק יג

Deuteronomy Chapter 13

(7) If your brother - the son of your mother - or your son or daughter, or the wife of your bosom, or your fellow who is like yourself will entice you in secret, saying, “Let us go and worship other gods that neither you nor your ancestors knew.”	(ז) כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ:
(8) From the gods of the nations that are around you, near to you or far from you, from one end of the earth to the other.	(ח) מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ:
(9) Do not consent to him nor listen to him, nor your eye have pity on him; do not have compassion nor cover up for him.	(ט) לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו:
(10) Rather you shall surely kill him; your hand should be first on him to kill him; and the hand of the entire nation after.	(י) כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה:

The Sifrei jumps into the discussion and actually says that principles from Leviticus about loving a fellow and not standing on their blood are suspended for the enticer.

ספרי דברים פרשת ראה פיסקא פט

Sifrei Deuteronomy, Piska 89

“Do not consent to him.” It follows from that it says, “You shall love your fellow like yourself,” (Leviticus 19:18), it could be you should love this one. [Therefore] the Torah says, “Do not consent to him.”	"לא תאבה לו" מכלל שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט:יח) יכול אתה אוהב לזה תלמוד לומר לא תאבה לו...
“Nor your eye have pity on him.” It follows from that it says, “Do not stand on the blood of your fellow,” (Leviticus 19:16), it could be that your are not permitted to stand on the blood of this one. The Torah says, “Nor your eye have pity on him.”	ולא תחוס עינך עליו, מכלל שנאמר "לא תעמד על דם רעך" (ויקרא יט טז) יכול אי אתה רשיי לעמוד על דמו של זה תלמוד לומר ולא תחוס עינך עליו.
“Do not have compassion.” Do not teach about him charitably.	ולא תחמול, לא תלמד עליו זכות.

The Talmud teaches us that the case of the enticer is such that a child is allowed to witness against a parent, being an exception to a child not striking their parent.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פה עמוד ב

Babylonian Talmud, Tractate Sanhedrin, 85b

Said Rabbah son of Rav Huna, and also the Tanna of the house of Rebbi Yishmael: For all cases a child cannot be made an agent against his father to strike or curse him, except for the enticer, for the Torah says, “Do not have compassion nor cover up for him.”

אמר רבה בר רב הונא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו, חוץ ממסית, שהרי אמרה תורה "ולא תחמול ולא תכסה עליו."

Rav Chaim Berlin points out that the Torah allows other violators of inappropriate actions - namely sexual prohibitions from Leviticus - may be hated, but only with the enticer does one violate a commandment by loving them (here he does not seem to have a neutral ground between love and hate).

שו"ת נשמת חיים סימן קעח

Responsa Nishmat Chayyim 178

Chaim Berlin, 19th and 20th Centuries Russia

יקשה מאי אירי' מסית הא אפילו מי שאינו מסית לע"ז אלא שראו בו דבר ערוה ג"כ מותר לשנאותו באיזה אופן שיהי',אם ראו שנים בו דבר ערוה מותרין כל ישראל לשנאותו ואם ראה בו אחד דבר ערוה מותר הוא עצמו לשנאותו, ומאי אירי' מסית,	It is difficult, why does it single out the enticer; even one who does not seduce to idolatry, but rather an inappropriate matter is seen in them, it is also permissible to hate them in any manner. If two people saw the inappropriateness, all of Israel is permitted to hate him. And if one person saw the inappropriateness in him, that person themselves may hate him. So why does it single out the enticer?
אלא ודאי מוכח דמי שראו בו דבר ערוה אע"ג שמותר לשנאותו... מכל מקום האוהבו אינו עובר בלאו.	Rather for sure one who sees in him an inappropriate matter, even though it is permissible to hate him… nonetheless, one who loves him does not violate a negative commandment.
מה שאין כן במסית דקאי עלי' בלאו.	Which is not the case with the enticer on whom a negative commandment stands.

The Akeidat Yitzchak explains that this person attempts to entice you to violate the core principle - God - upon which everything else rests. Except, this person is close to you and is the most difficult person to hate normally.

עקידת יצחק דברים שער צג (פרשת ראה)

Akeidat Yitzchak, Deuteronomy Section 93

Yitzchak Aramah, 15th Century Spain

See how motivated it is to not follow after the nature and be taken after those close to one, that you should turn to a hater and a cruel person which is against nature. And it gives as a reason that the person seeks to lead you astray from Hashem your God who took you out of Egypt. For neither love, nor compassion, nor other human attribute stands before the fear and service of the Blessed One.

ראה כמה זירז שלא לנטות אחרי טבעו ולא להמשך אחר קורבתו ושיהפוך לו לשונא ולאכזר מה שהוא כנגד טבעו ונתן הטעם כי בקש להדיחך מעל יי' אלהיך המוציאך וגו'. כי אין אהבה ורחמנות ולא שום מדה אנושית עומדות לפני יראתו ועבודתו ית'

Parashat Eikev 5776

Our parasha has a verse that begins, “All of the mitzvah,” being odd both in its singular use of mitzvah and the word “כל” meaning “all”. The Rabbis, noticing this, create a principle that to get credit for a mitzvah, you actually have to complete it. But it goes further, by giving an example from Tanach where those who finish a mitzvah are the ones who are treated as if they actually started it.

דברים פרשת עקב פרק ח

Deuteronomy Chapter 8

(1) All of the mitzvah that I command you today you shall keep in order to perform in order that you will live, multiply, and arrive and inherit the land that Hashem promised to your forefathers.

(א) כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם:

When Israel leaves Egypt, Moses begins fulfilling the oath made to Joseph to take his bones to Israel. Yet, in Joshua, when the bones are actually buried, the text claims the children of Israel took the bones.

שמות פרשת בשלח פרק יג

Exodus Chapter 13

(יט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם:

(19) Then Moses took the bones of Joseph with him, for he made the children of Israel swear, saying, “God will surely remember you and you shall take my bones from this [place] with you.”

יהושע פרק כד

Joshua Chapter 24

(לב) וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה:

(32) And the bones of Joseph that the children of Israel took up from Egypt they buried in Shechem in the portion of the field that Jacob purchased from the children of Chamor father of Shechem for one hundred coins; then it was for the children of Joseph as an inheritance.

The Torah Temimah points out that even though Moses was preventing from completing the burial of Joseph by outside factors (although perhaps his own fault), he nonetheless gets no credit.

תורה תמימה הערות שמות פרק יג

Torah Temimah, Notes on Exodus 13

Barukh HaLevi Epstein, 20th Century Lithuania and America

גמר הדבר הוא קבורת העצמות, וזה לא היה יכול משה לעשות כיון שלא נכנס לארץ...	The completion of the matter is burying the bones, and this Moses was unable to accomplish since he did not enter the land...
ומוכח מכאן דאע"פ שאין בהמתחיל כל אשמה שלא גמר כמו הכא במשה שלא גמר מפני שלא נכנס לארץ...	And it is proven from here that even though that the one who began has no fault in not completing, like here with Moses who did not complete because he did not enter the land...

The Tanchuma makes our point, but it goes further comparing the one who does not finish to Judah in his failure to properly return Joseph to his father and instead has him sold to the Ishmaelites. Judah subsequently loses his status and his wife and two sons die. This section plays a bit on the root בצע which can mean “profit,” but can also be the root uses to mean “breaking bread.”

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת עקב

Midrash Tanchuma (Warsaw edition), Parashat Eikev

Another matter: “All of the mitzvah.” If you began a mitzvah, finish all of it.	דבר אחר כל המצוה אם התחלת במצוה הוי גומר את כלה
Why? Said Rebbi Yochanan, “Anyone who began a mitzvah and afterwards another came and completed it, it is attributed to the one who completed it.”	למה? אמר רבי יוחנן כל מי שמתחיל במצוה ואחרי כן בא אחר וגמרה נקראת על שם גומרה,
From whom do you learn this? From Moses. When Israel left Egypt, what is written? “Then Moses took the bones of Joseph.” The entire nation was engaged in looting [the Egyptians] and Moses was caring for the bones of Joseph. He came and stood amongst the coffins, cried out and said, “Joseph, Joseph, the time has come that the Holy Blessed One is redeeming his children. God’s presence is holding back Israel and the Clouds of Glory are holding you back. If you reveal yourself, good. And if not, we are clear of your oath.” Immediately his coffin shook, he [Moses] took it and went. Moses was taken in the desert and did not enter the land. Israel brought the bones of Joseph into the land and buried them and the mitzvah was credited to them, as it says, “And the bones of Joseph that the children of Israel took up from Egypt they buried in Shechem.” Therefore he said to them, “All of the mitzvah.”	ממי את למד ממשה כיון שיצאו ישראל ממצרים מה כתיב? "ויקח משה את עצמות יוסף" (שמות יג) כל העם עוסקין בבזה ומשה היה מטפל בעצמות יוסף, בא ועמד בין הארונות צעק ואמר יוסף יוסף הגיעה השעה שהקב"ה גואל את בניו השכינה מעכבת ישראל וענני כבוד מעכבין לך אם אתה מגלה את עצמך מוטב ואם לאו אנו נקיים משבועתך, מיד נזדעזע ארונו נטלו והלך, נסתלק משה במדבר ולא נכנס לארץ הכניסו ישראל עצמות יוסף וקברו אותן ותלה המצוה בהן שנאמר (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, לכך אמר להם כל המצוה,
Said Rebbi Yanai, “Anyone who begins a mitzvah and does not finish it buries his wife and two children.” From who do you learn this? From Judah, as it says, “What is the profit [בצע] [if we kill our brother]?” They sat to break break. He said to them, “We kill our brother and bless?” As it says, “The one who breaks bread blesses and angers Hashem,” (Psalms 10:3). Therefore it is written, “What profit [using the root בצע for breaking bread]?” “Let us go and sell him to the Ishmaelites.” And they listened to him, for he was a king. And if he had said to them to return him to his father, they would have listened to him. Rather, he began in a mitzvah and did not finish it. Therefore one who begins a mitzvah should finish all of it.	אמר רבי ינאי כל המתחיל במצוה ואינו גומרה קובר אשתו ושני בניו, ממי אתה למד מיהודה שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו' (בראשית לז) ישבו לפרוס על הפת אמר להם הורגים אנו את אחינו ומברכים שנאמר ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים י:ג), לכך כתיב מה בצע וגו' לכו ונמכרנו לישמעאלים ושמעו לו שהיה מלך ואלו אמר להם להחזירו אל אביו היו שומעין לו אלא התחיל במצוה ולא גמרה לפיכך המתחיל במצוה יהא גומר את כלה.

The Gemara has a potentially significant difference from the midrash in Tanchuma. Instead of talking about mitzvah, it uses the word דבר meaning anything. It really stresses the idea that people need to finish what they start.

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד ב

Babylonian Talmud, Tractate Sotah 13b

Texts challenge one another. It is written, “Then Moses took the bones of Joseph with him.” And it is written, “And the bones of Joseph that the children of Israel took up…”	קשו קראי אהדדי, כתיב: ויקח משה את עצמות יוסף עמו, וכתיב: ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל וגו'!
Said Rebbi Chama son of Rebbi Chaninah, “Anyone who does something and does not finish it, and another comes and finishes it, the text considers the one who finished as if he did it.”	א"ר חמא בר' חנינא: כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו, מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו.
Rebbi Elazar says, “They even remove him from his greatness, as is written, ‘And it was at that time that Judah descended.’” Rebbi Shmuel son of Nachmani said, “He even buries his wife and children, as is written, ‘Then bat Shua the wife of Judah died…’ And it is written, ‘Then Er and Onan died.’”	רבי אלעזר אומר: אף מורידין אותו מגדולתו, דכתיב: ויהי בעת ההיא וירד יהודה. רבי שמואל בר נחמני אמר: אף קובר אשתו ובניו, דכתיב: ותמת בת שוע אשת יהודה וגו', וכתיב: וימת ער ואונן.